עוד בוואלה!
Cutty Lark Get Caught // Do! Right
Ramp The Old One, Two // Luv nHaight
Dub Delay Band Evolute // Tracky Bottoms
Motor City Drum Ensemble Stripped Down // Compost Black
Chaz Jankel Glad to Know You (Todd Terje re-edit) // Tirk
Fuzz Against Junk Born Under Punches (DJ Harvey remix) // Nuphonic
DJ Mehdi Pocket Piano (Joakim remix) // Because
6th Borough Project Planets // Jisco
Del Shannon Gemini (Pilooski edit) // D*I*R*T*Y
Runaway Alberg 30 // Chinatown
Radio Slave Ego Trippin // Running Back
Eddie Kendricks Thank You for the Memories (Lee Douglas remix)
הפריחה המדוברת בגזרת הנו-דיסקו אינה תופעה חדשה, אך גם אי אפשר להכחיש שבמהלך 2008 הרבה יותר אנשים החלו מדברים אודותיה. אך דיסקו, כמו גם ז'אנרים כהאוס, דאנסהול או נורת'רן סול, הוא בעצם ז'אנר שצמח מתוך סיטואציה והקשר הרבה לפני שהפך למילה שמזוהה עם תבנית מוזיקלית כל כך מסוימת. מסיבות הדיסקו הראשונות היו חגיגות פלורליסטיות של מוזיקה מגוונת, שכללו רוק, רגאיי, אר'נ'בי, פאנק ומוזיקת נשמה נוסח מוטאון, כפי שניתן לראות מרשימות השירים של חלוצים כדיויד מנקוזו (הדיג'יי במועדון הלופט החלוצי בניו-יורק), ושבזכות הסיטואציה שבה נוגנו בדיסקוטק זכו להגדרת הגג הקולקטיבית. כך גם עם האוס, המוזיקה שנוגנה על-ידי פראנקי נאקלס במועדון הווארהאוס, שבפי בלייניו קוצר ל"האוס", או דאנסהול, שמתייחס למוזיקה שמנוגנת באולמות הריקודים של ג'מייקה, שאף עברה שינויים ניכרים לאורך השנים. זה שבתודעת הציבור הרחב הפך הדיסקו למזוהה עם קיטש נוסח הביג'יז או להיטי חתונות שונים - כפי שהאוס מזוהה הרבה פעמים עם הדאנס המסחרי שמנוגן בתחנות הרדיו האזוריות - זה כבר סוג של עוול היסטורי שלא נרחיב אודותיו כרגע.
שבוע חגיגות
במקור בכלל תכננתי פודקאסט אקלקטי כבדרך כלל, אלא שבאמצע הדרך פשוט החלטתי להמשיך לרכב על הביט, כנראה בהמשך לכמה שנהניתי לתקלט באווירה זו בשישי האחרון בברזילי לפני טים סוויני (שהיה מעולה). מה גם, בשבוע הבא ינחתו כאן אירופליין הבלגים במסיבה של הפאג בבלוק, שלא לראשונה מביאים לארץ אמנים ממש ברגע האמת של העניין סביבם. אירופליין הם אחד מהרכבי הנו-דיסקו המדוברים של העת האחרונה (וגם יש טענה שדיג'ייז בלגים הם בדרך כלל מעולים), כשהרמקיסים שלהם לגרייס ג'ונס ו"פריז" של פרנדלי פיירז זוכים למירב ההייפ שמציעה הבלוגספירה. אם כך, אפשר להתייחס לרשמקול של השבוע כפסקול שמגשר בין שני האירועים הללו. הוא לא סט מועדוני פרופר, אלא יותר מקבץ של קטעים בגוונים שונים שמתנגנים כמעט במלואם.
עוד בוואלה!
תכולת האריזה
אז מה יש במיקס הדיסקואי הזה? הוא נפתח עם רצף על ביט יחסית איטי, שבין שני פייבוריטים אישיים מהשנתיים האחרונות (קוטי לארק והדאב דיליי באנד) משובצת קלאסיקת בוגי-פאנק של רוי איירס (תחת ההרכב Ramp), ואז צובר תאוצה עם "Stripped Down" הקצר של מוטור סיטי דראם אנסמבל, הפסבדונים ההאוסי של המפיק הגרמני המעולה דנילו פלסו, שלפני כמה שנים בעיקר הוציא מוזיקה על הגבול שבין נו-ג'אז לברייקביט תחת השם Inverse Cinematics.
החטיבה האמצעית של הפודקאסט מתחילה עם הרי-אדיט הכייפי של טוד טרז' לצ'אז ג'אנקל, שנחשב לחלוץ נשכח של מוזיקת מועדונים, שהקטלוג העשיר שלו הוא בדיוק הראיה לכך שהנו-דיסקו הזה לא צץ מאיזו תהום חשוכה, אלא טופח במשך שנים על-ידי מאמינים אדוקים, שכעת מצטלבת דרכם עם עניין תקשורתי רחב יותר. אחד מאותם אדוקים ותיקים הוא דיג'יי הארווי, שהרי-אדיטים המפורסמים שלו בלייבל Black Cock זכו עכשיו להדפסות מחודשות, וכאן הוא נוכח עם מתיחת הפנים המאווררת שלו ל"Born Under Punches" הטאקינג-הדסי של פאז אגאינסט ג'אנק מ-1999.
אבל גם מקומם של כמה קטעים חדשים ולוהטים לא נפקד, ביניהם הרמיקס האפי של ג'ואקים ל"פסנתר הכיס" של דיג'יי מהדי; "אלברג 30" עם הבאס המדהים של Runaway, הרכב דיסקו ניו-יורקי צעיר ומדובר גם כן; "Planets" של ה-6th Borrough Project בלייבל הרי-אדיטס המעולה ג'יסקו מיוזיק (תקליט נוסף שיצא בו לאחרונה הופיע ברשמקול 31), שיחד עם האדיט של פילוסקי ל"Gemini" יוצר רצף מזלות קטנטן; ו"Ego Trippin" הרוצח של רדיו סלייב.
לסיום, הרי-אדיט המרגש של לי דאגלס, חבר נוסף מהסצינה הניו-יורקית של טים סוויני ו-Runaway, לקלאסיקת הפאנק של אדי קנדריקס, שבין מלחמה מצערת לבחירות מייאשות, סוגר את מהדורת השבוע עם מסר אופטימי שכה נחוץ בימים אפלים שכאלה.