חמקמק, רחוק וזוהר כמו כוכב נופל, כך מפציע קרלוס וידר בחיי המספר. בהתחלה הוא קורא לעצמו אלברטו רואיס-טאגלה ומציג עצמו כאוטו-דידקט. הוא גבוה, דק וחסון, אלגנטי ומתואר כמדבר "כמי שחי בתוך ענן" (10). כבר בגיל 17 הוא בודה לעצמו עבר מזהיר שעומד בסתירה עם מראהו, יופיו, הליכותיו. יש בו משהו לא ממשי, כאילו הוא גזור ממציאות אחרת; הוא חולם להיות גיבור מעמד הפועלים, אך כולו אצילות. הוא שואף לחולל מהפכה בשירה הצ'ילנית (21) ומסתובב בחוגים מרקסיסטים ועם קבוצות שמאל קיצוני, אך הספרדית שלו "מקורה במקומות מסויימים בצ'ילה (מקומות נפשיים, לאו דוקא ממשיים) שדומה כי הזמן עמד בהם מלכת" (12). הגיבור וחבריו האידיאליסטים ששואפים להיות סופרים ומשוררים, כולם מוקסמים מאלברטו, מאוהבים בו. המספר מתאר את הגיבור המתעתע והכריזמטי כמו מתוך מסך ערפל שדרכו מתבוננים על סיוט לאחר שמתעוררים ממנו - בדיעבד, מעבר לשנים ולזוועות שהתחוללו.
רוברטו בולניו, מגדולי הסופרים הלטיניים של דורנו, מערב מציאות ובדיה בספרו "כוכב רחוק" שתורגם לעברית על ידי טל ניצן המוכשרת. כמו גיבור ספרו גם בולניו ישב בכלא לאחר שהחונטה הצבאית של פינושה השתלטה על צ'ילה ב- 1973. כמו הגיבור נטול השם, גם בולניו עקר ממולדתו ופצח במסע נדודים במהלכו הפך לפליט רוחני וגיאוגרפי עקור מארצו. הוא מתבונן מהחוץ בזעזוע על המאורעות הנוראיים שנעשו בשם המהפכה. הההפיכה הצבאית התרחשה בזמן שהמספר וחבריו שיחקו בכאילו וניסו לכתוב "שירה אזרחית". כשתפסו הגנרל פינושה והצבא את השלטון, חלומות הנעורים של הקבוצה על מהפכה אמנותית ועל עידן חדש הפכו למלכודת וחברי הקבוצה הפכו למבוקשים על ידי השלטון.
השאיפות הספרותיות, הלהט, התשוקה, כמו גם החלומות על תהילה ומהפכה של מרבית החברים התרסקו. של רובם, מלבד אחד - אלברטו שממציא עצמו מחדש בדמות קרלוס וידר, משורר ורוצח, טייס ואמן, טרוריסט הניחן ברגישות אסתטית מעוררת הערצה וחלחלה. אלברטו / קרלוס מופיע מחדש באקט פואטי-פוליטי ויוצר חזיון תעתועים שהופך לחלום בלהות הוא כותב שיר בשמים. המספר, הנמצא במעצר בכלא, מתאר אותו מלמטה: "הוא נראה כפסל אבן כלוא בתא הטייס. השמים החשיכו והלכו, בקרוב יכסה הלילה את כולם, העננים שוב לא היו ורודים אלא שחורים עם שוליים אדומים. כשעבר מעל קונספסיון נראתה דמותו הסימטרית ככתם רורשאך" (38-9).
ספר מושלם
הספר הקצר והטעון הזה הוא מופע להטוטים של כתיבה מעולה; כל מילה במקום, כל מטאפורה מדויקת. האופן בו בולניו טווה את קורי הסיפור ומשלב בהם דמויות אמיתיות ואירועים היסטוריים רק מעצים את הטירוף ומבליט את הקיצוניות שבמציאות. "כוכב רחוק" הוא מסע נפשי בקרב הקהילה הספרותית. הדמויות המוזכרות בהערות השוליים והביוגרפיות של הסופרים שמעטרות את העלילה הופכים לרמזים, לסימני דרך בחידה אותה מנסה לפתור הכותב. "כוכב רחוק" הוא דין וחשבון נוקב על מקום הספרות ועל תפקיד האמנות בימים פוליטיים סוערים. בולניו יוצר משוואה אכזרית הקושרת בין השדה הספרותי לפוליטי בו השאיפה לתהילה ספרותית או לפרסום, משחקת לידי המהפכנים צמאי הדם. חוסר היכולת או חוסר הרצון - להבחין בין האישי לפוליטי מביא לאובדן גבולות ולקריסת ערכים. אקטים פואטיים הופכים למפגני ראווה. קרלוס וידר הופך לכלי שרת, המכשיר (מבצע ואולי אף יוזם) חלק ממעשי הזוועה שנעשו בשם המהפכה. במישור מקביל לעולם הספרותי שמתאר בולניו. וידר הוא דימוי דרכו מבקר בולניו אמנים שהופכים לכלי משחק בידי פוליטיקאים ואולי אף לפוליטיקאים בעצמם תוך כדי ויתור על המצפון שאמור היה להנחות אותם, כשהעקרון האסתטי הופך למקודש ומביא ליופי שתוצאותיו מזוויעות.
"כוכב רחוק" מספק חווית קריאה חתרנית ומטלטלת. הוא מרגש באותה מידה שהוא שכלתני. הוא מייאש באופן בו היופי הופך לרוע, לאותו כתם רורשך של טירוף. הוא חידה בלשית אקזיסטנציאליסטית ומשל פוליטי מכמיר-לב. בולניו לא מותר לעצמו, לגיבוריו או לקוראיו: "להתאבד" אומר אחד האמנים שבספר, "במצב הסוציו-פוליטי הנוכחי, יהיה מופרך ומיותר. מוטב ליהפך למשורר חשאי" (87). אם אתם קונים ספר אחד מידי חודש, קנו את "כוכב רחוק". אם אתם קונים ספר אחד בשנה - קנו את "כוכב רחוק".