המוזיקה אילמת, כוכב הפופ מת

פול יאנג, שהגיע לארץ לכמה הופעות בשבוע האחרון, לא ממש עושה היום עניין גדול מהמוזיקה שלו. בעוד שמאות מושבעי אייטיז כססו ציפורניים במשך חודשים לקראת ביצועי הלייב של ינאג לפניני פופ כמו "Common People" ו"Come Back And Stay", הוא עצמו מתעניין היום בעיקר בבישול, נתיב הקריירה ה(יחסית) חדש שלו. יש משהו סמלי בכך שאחד מכוכבי הפופ הכי בולטים של שנות השמונים הפך בסופו של דבר לשף, ועוד לאחד שמתמודד בתכניות ריאליטי (יאנג השתתף בגירסאות הבריטיות של "המטבח" ו "קרב סכינים"). אז נכון, הוא לא מאלו שנלחמו על התהילה שלהם בכל מחיר - לא תמצאו אותו מתמודד בגרסת הסלבריטי של "האח הגדול" (שבעונתה הנוכחית בבריטניה משתתפים בה זמר ההיפ הופ הנשכח קוליו וכוכבת השוגבייבז לשעבר מוטיה בואנה), אבל סיוריו בין באסטות הבצלים לדוכני עשבי התיבול בשוק הכרמל מדגישים לא רק את דעיכתו שלו, אלא דעיכה של עולם שלם; עולם שפעם שפע גברים מכל הסוגים - מסיימון לה בון ועד רונן קיטינג; העולם של כוכב הפופ.

ממש כמו קאסט הפיינליסטים של "האח הגדול", עולם הפופ העכשווי מורכב בעיקר מנשים חזקות, הומואים וכמה אתנחתות קומיות. אלו השתלטו על המרחב המצעדי, והכוכבים הגבריים, הסטרייטים והסקסיים, יפי הבלורית והתואר, שגדודי מעריצות מחכות להם מתחת למלון, הפכו לנחלת העבר.

ההכחדה אינה טוטאלית. נשארנו עם אחד קוראים אותו ג'סטין טימברלייק; זה שניצח את המערכת ושרד אחרון, אולי כי היה לו מזל ואולי כי הוא באמת טוב יותר מהיתר. באסטרטגיה שכללה התרחקות הדרגתית אך משמעותית מהתדמית המתקתקה שמאפיינת זמרי פופ קלאסיים, והטמעה אגבית אך עקבית של אלמנטים שחורים בעולמו הלבן, הוא הפך את עצמו לא רק לכוכב הפופ הכי גדול בנמצא, אלא גם ליחיד בשטח. את המרווח האדיר שנותר בין בכיינים כמו ג'יימס בלאנט לערסים כמו ליל ויין, ג'סטין מאכלס לבד.

מתברר שיש עוד אנשים, חוץ מאפרת בן צור, ששואלים את עצמם למה ולאן הם נעלמו. הגברים של הפופ הלבן כבר לא כאן, גם אלו של הפופ הלטיני התאיידו. כנראה שהאלפא מייל החדש של הפופ – שם קוד: ג'יי זי - לא השאיר להם מקום. אולי הוא לא עשה את זה בכוונה, אבל החבילה שהוא מציע - סיפור חיים מעניין, כישרון אולטימטיבי, הצלחה אדירה ואינסטינקטים חייתיים - גורמת לכוכבים שנולדו מתוך להקות בנים ונותנים למישהו אחר לכתוב להם שירים - ועוד שירים על אהבה - להראות כמו חבורת מלצרים מזמרים. הפאסון הקשוח שלו לועג לחנוניות שלהם. זה כבר לא קול להיות "סתם" כוכב פופ. ואל תטעו לחשוב שאם הפופ הפך את עורו והיום הוא מגיע עם מבט של אזהרה בעיניים, זה אומר שהוא גם בהכרח יותר ליברלי או מתירני: החלוקה הנוכחית של עולם הפופ היא היררכית ושמרנית, אולי יותר מאי פעם, ועובדת בתיאום מושלם על פי הנוסחה שהתוו המלך ג'יי ומלכתו בי(יונסה): אני אשיר על כסף, את תשירי עלי.

לקראת סוף העשור הראשון של המילניום החדש, בין ערימות כוכבי ההיפ-הופ לגברים העצובים עם הגיטרות, הגעגועים לכוכב רוק-פופ חצוף וייחודי - שם קוד: רובי וויליאמס - הולכים ומתחזקים. סטאר אמיתי, שלא עובד על פי נוסחאות, שלא מפחד מהתקשורת או מהקהל, שלוקח את קיילי לג'קוזי וסומך על זה שאתם כבר תבינו מה הוא עשה לה שם. הגבר הזה הלך לאיבוד ומי שימצא אותו, או אחד חדש כמותו, שחור, לבן, סיני, גרמני - זה לא ממש משנה - יעשיר לא רק את חשבון הבנק שלו; הוא ישיב דמות אבודה לתרבות שלמה ויזריק שמחת חיים למצעדים הצמאים. "תחזור ותישאר, והפעם לתמיד", אומר הטבח יאנג, ולא מבין עד כמה הוא צודק.