פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      סימני העייפות של "ארץ נהדרת" כבר ניכרים

      על מנת לשחזר את השיאים של העונה הנוכחית חייבים לצאת ב"ארץ נהדרת" לחופש, לרענן את השורות או לקצר את התכנית. ניב הדס עם סימני עייפות

      אולפן פתיחה

      לפני שלושה שבועות היתה ל"ארץ נהדרת" תכנית של פעם בעונה. כל מערכון, פאנץ', פואנטה, ופריים היה לעניין ועורר שאלה – האם מדובר בהישג חד-פעמי, או ש"ארץ" באמת הפכה טובה יותר? ישות טלוויזיונית מזן נדיר, שבה הנשכנות והסאטירה לא באות על חשבון מדד הצחוקים או אחוזי הצפייה. מכיוון שאי אפשר היה לצפות ששתי התכניות הבאות יתעלו לאותה רמה (הגם שהיו בהן לא מעט הברקות), השידור החי של ליל אמש היה המבחן האמיתי. זה היה הרגע שבו אופייה של העונה הזו אמור להתגלות. איך הוא נראה אתם שואלים? עייף, כבד, מסורבל, אינטליגנטי (עדיין וכמובן) ומצחיק מעט מדי. הוא הוכיח שכמו כל צוות תסריטאים, גם זה המוכשר של "ארץ נהדרת" זקוק או לעיבוי מאסיווי, או לחופשה יזומה פעם בשלושה שבועות (זה בסדר, גם בסאטרדיי נייט לייב לוקחים חופשות). כשחושבים על זה, אותה תכנית מצוינת הגיעה אחרי שבוע של חופש (השבוע שבו ביטלה קשת את התכנית מתוך ציפייה להתלקחות משמעותית ולכניסה הקרקעית). אני יודע, אנחנו שבוע לפני הבחירות והמוניטין של "ארץ" מחייב להגיב על האירועים בזמן אמת ומאוד יכול להיות שהתותחים הכבדים נשמרים לשבוע הבא כשכל המדינה תצפה (וכאן גם עומדת האופציה של תכנית קצרה יותר, אבל אתם יודעים איך זה עובד - ככל ש"ארץ" נמשכת יותר זמן כך הפרסומות שמשולבות במהלך שידורה מכניסות יותר כסף). בשורה התחתונה זה לא באמת משנה - אתמול לא היו מספיק צחוקים.

      אולפן הפתיחה, עם העימות הכפוי בין לבני וביבי, החזיר גם את רון קופמן בכושר ירוד למדי ונטול אנרגיה (הבדיחות על רשת ההמבורגרים אותה הוא מפרסם החזיקו את המערכון כולו). זה נכון שהיתה כאן ביקורת על השטחיות והוולגריות של הקמפיינים הפוליטיים ומריאנו היה חביב כהרגלו בתור ביבי, אבל זה היה ארוך ומאולץ והרגיש כמו פריילוף על כל הבחירות המשמימות והעצובות הללו.

      מבזקים

      בימים כאלה המבזקים של קיציס הם בונקר. המעבר המהיר של טל פרידמן מקופמן לאהוד ברק (הסיבה שהוא לא יכול היה בעטיה להגיע לעימות) היה מרשים וארסנל הבדיחות שלו על ציפי לבני היה גם הוא חביב. אלא שבמקום לחתוך בשיא נכנסה כאן פרודיה צפויה על תשדירי הבחירות של מפלגת בוגרי עלה ירוק בשיתוף ניצולי השואה שמראש נידונה לכישלון. זו בדיחה שרק מציאות פסיכוטית יכולה היתה לברוא וכל ניסיון לרכב עליה נראה כמו הסבר מיותר שלה. דרך אגב, אני שם כסף שמישהו שם עישן ג'וינט אמיתי. הכתב הבריטי של מאור כהן, שהיה אחד השוסים של העונה עד כה, חזר גם הוא מפתיע ומרענן פחות (לא ממש בגללו ויותר בגלל הסיטואציה עם הערס-לייט שהוצמד אליו. לצחוק על התייר הישראלי בטורקיה זה לגמרי ניינטיז).

      מפלגות קטנות

      שוב סלבס צוחקים על עצמם בסדרת התשדירים המפוברקים של המפלגות הקטנות. הפעם יוני בלוך מצטרף למפלגה של אנשים עם דיקציה קלוקלת ומרים את המערכון יחד עם החיקויים המעולים של אסי דיין ואביב גפן. גם אורנה בנאי צחקה על אהבת החיות שלה, אולם למרות בדיחה אחת טובה ("גם חיות הן בני אדם"), התשדיר הזה לא היה ברמה של אלו שקדמו לו עד היום, כמו גם מפלגת די האהובה, שקצת חיפפה עם חקיקה כנגד שחקני כדורגל שלא יורדים להגנה.

      חמודי

      למרות הוירטואוזיות של כהן-פיניש-אידלמן והופעות האורח (הפעם בחסות "כוכב נולד")יש לי תחושה שמשפחת חמודי מיצתה את עצמה (בדומה לשותפים מהעונה שעברה והבלוג מלפני שתי עונות ובניגוד לרומנים שהצליחו להמציא שפה בכל פעם מחדש). חוץ מזה היתה שם בדיחה שלא האמנתי כששמעתי אותה: חמודי לאוחובסקי"אתה אוכל בטטה?", מרגול לחמודי "אוכל באבו-אבוע אוכל".

      פילוסים

      הפרודיה על התשדיר של רע"מ/תע"ל עם השיר הערבי שכולנו למדנו בשיעורי בית הספר היסודי היה הרגע של התכנית. גם אמנון אברמוביץ' היה בסדר.

      ארץ נהדרת שואלת

      "זה החלק שאני הכי אוהבת" אמרה לי בשבוע שעבר מישהי שדעתה נחשבת מאוד והוסיפה "אני לא מבינה איך זה לא מצחיק אותך. אתה חייב לנמק". אז הנה – המצלמה של דודו ארז היא לא יהודה ברקן, יגאל שילון או רלף ענבר. היא מותחת את האובייקטים שלה בצורה הרבה יותר אינטליגנטית ומחוכמת. הבעיה היא שפינה כזו ב"ארץ" היא לא המקום שלה. ספק אם סוף העשור הראשון של שנות האלפיים הוא המקום שלה, כשתכניות כמו "עלי ג'י" או "האפי טריגר TV" (וגם "קומי-קומי" בכיכובו של ארז), עשו את אותם קונצים כבר לפני כמעט עשר שנים, וחלבו אותם עד תום. כן, כשאנשים מופיעים לפני המצלמה הם יאמרו כל מה שאדם מיומן מהם מול אותה מצלמה יכתיב להם, גם אם זו אינה דעתם, או שאין הדבר משקף את השכל שלהם. זהו טיבו של המדיום. זהו טיבו של האדם. הבנו.