עקשן כפרד

פרד ווסלי והג'יי-ביז החדשים שלו הגיעו לארבע הופעות בארץ, שתיים בתל-אביב ושתיים בהרצליה. הם הגיעו כבר יומיים לפני ההופעה הראשונה, וחשבו שאולי כדאי להם לערוך חזרה גנרלית נוספת בלילה שלפני. "יש לנו חדר חזרות גדול ונהדר, הציעו להם המפיקים המקומיים, הוא נקרא המיוזיק רום. לא אכפת לכם שנזמין גם כמה מהחברים שלנו, נכון?"

כזו הייתה התחושה בפתיחת ההופעה של אחת מאגדות המוזיקה שחורה, האיש והטרומבון פרד ווסלי. כ-200 "חברים" הצטופפו סביב הבמה העגולה והקטנה של המיוזיק רום, שהכילה את שבעת הנגנים בדרך נס ככל הנראה. עם עלייתם לבמה, גארי ווינטרס החצוצרן צילם אותנו למזכרת בעוד ווסלי ושאר החבורה מחליקים כאפות עם הקהל. זו הייתה תחילתה של ידידות מופלאה. ואז הגיע הגרוב.

גרסה קופצנית במיוחד ל"טוטו" של מיילס דייויס פתחה את ההופעה והכניסה את הקהל לרטוריקת הנהוני הראש ונענועי האגן המתבקשים בכל Fאנק הגון. שלושת השירים הבאים היו במסורת מקצבי ג'יימס בראון הישן והטוב, ולאחריהם הזכיר לנו ווסלי הרכב נוסף בו ניגן פעם - Horny Horns – עם שיר ששימש כמעבר מרכך לחלק הג'אזי יותר של ההופעה, שם זכינו למספר קטעים רגועים שאפשרו גם קטעי סולו בין המלודיות הנפלאות.

הזינוק חזרה מעלה סומן בקריאות "העבר את האפונים" (pass the peas) המפורסמות של ג'יימס בראון, שסחטו תשואות ועידוד גם ממקום מושבם של חברי להקת התפוחים, שגם תקלטו באותו ערב. מכאן נסללה הדרך לסחוט את צעדי הריקוד האחרונים שלנו עד תום. המקצבים הפכו לכבדים ומדודים יותר; מיד-טמפו מהפנט עם ניחוחות P-Funk ג'ורג' קלינטוניים – עוד אחד שווסלי עבד איתו - שריחפו בחלל.

כשעה ורבע חלפה והג'יי-ביז החלו בשלב הסיום הבלתי נמנע של כל הופעת Fאנק טובה והוא "הפעלת הקהל". צעקנו" פ-א-ר-ט-י" על פי הקצב, הקשנו על מצילות המתופף הסמוכות ועיוותנו את פנינו כראוי למשמע הסולו של הקלידן.

במקום לנגן קלאסיקות ג'יימס בראון שחוטות כמו "סקס מאשין" ווסלי העדיף לתת לנו את המנגינות שלו, מאלבומי הסולו שלו ועל פי מפלס אגלי הזיעה במיוזיק רום זה היה מקובל על כולם. הבונוס היה עם ההדרן, בכל זאת קלאסיקת ג'יימס בראון בועטת - "אתם יודעים שיש לי נשמה, נכון?". אין ספק, יש לך.

פרד ווסלי והג'יי ביז החדשים יופיעו הלילה בזאפה בהרצליה ומחר בזאפה ברמת החיל