עכבר העיר

מעולם לא חיבבתי עכברושים. אולי זה הרומן 1984 וסיוט העכברושים של הגיבור וינסטון, אולי זה נובע מהיותי בחורה (ובחורות ומכרסמים הרי לא הולכים יד ביד), אבל כשכולם התמוגגו מ"רטטוי" אני נחרדתי מהיצורים השעירים שהצטופפו במטבח המסעדה הפריזאית (וזה שהם מצוירים לא אומר שהם פחות דוחים!) והידיעה שיש מקדשים בעולם שמוקדשים ליצורים האלה מעבירה בי חלחלה. עד שהגיע פרמן, יציר דמיונו של הסופר סם סוואג' שכפי שהוא מעיד פרמן הוא לא ממש עכברוש טיפוסי, תכלס הוא יותר בנאדם מעכברוש. אנושי בכל דבר מלבד צורתו החיצונית, הרגלי האכילה שלו ומשך חייו הקצרים.

קל להתאהב או לפחות להזדהות עם פרמן. הוא עכברוש בעל שגעון גדלות ושאיפות ספרותיות, בעל חוש הומור, ידידותי, קשקשן, פנטזיונר, חובב מוזיקה וקולנוע, נוטה למלנכוליה, חרמן לעיתים ובעל ידע ספרותי עצום. ומה הפלא? במקום לאכול הוא לועס ספרים: "בתחילה רק אכלתי, מכרסם ולועס בשמחה, מודרך על ידי תכתיבי הטעם. אבל די מהר התחלתי לקרוא פה ושם בשולי הארוחות שלי. ועם חלוף הזמן קראתי יותר ולעסתי פחות, עד שבסוף העברתי את כל שעות היקיצה שלי בקריאה, ולעסתי רק מהשוליים. הו, איך התחרטתי על החורים האיומים הללו! במקרים מסוימים, כשלא היו עותקים נוספים, נאצלתי לחכות שנים כדי למלא את החסר" (26). עם כל הכרסומים הספרותיים האלה ברור שיהיו לו שפה מרשימה, דמיון מפותח ודרך ביטוי מקורית.

פרמן גר בבוסטון מעל חנות ספרים משומשים הממוקמת בככר המיועדת להריסה. נפשו נקשרת בנורמן בעל חנות הספרים המוזנחת ושורצת העכברושים. דמיינו לעצמכם מה רבה היתה אכזבתו של פרמן כשגילה שנורמן פיזר רעל בחנות, אותו נורמן שמתואר כמוסקטר שנע בחן בין הלקוחות בחנות (57). סצינת ההרעלה וההתאהבות של העכברוש באדונו הן מהמצחיקות שקראתי בזמן האחרון. פרמן הרומנטיקן מתאר את השפעת הרעל כאילו היה על סמי הזיות. כשהוא נתקל ב"תלולית קטנה של כמוסות גליליות בצבע ירוק זרחני" הוא נהנה מהטעם ומגדיר אותו כ"טעם מעורב של גבינה רכה, אספלט חם ופרוסט" (84). הצ'ופר שנתן לו בעל הבית היה "חלק כמו סוכריות גומי, פריך כמו פופקורן" שיצר תגובה כימית בגוף שתיאורה יגרום גם לכם להחנק מצחוק: "אחרי זה נרדמתי שם על הבלקון. חלמתי שאני רוקד עם נורמן. לבשתי את אחד מחלוקי המשי של ג'ינג'ר רוג'רס, והוא ענד בדש המקטורן שלו את הוורד הצהוב שנתתי לו. הוא האכיל אותי נורמנים באצבעותיו בזמן שרקדנו, דחף אותם לפי בזה אחר זה, לפי הקצב של המוזיקה. בהתחלה זה היה נעים, אבל אז כשהוא לא הפסיק גם אחרי שהתחלתי להחנק והמשיך לדחוף אותם פנימה, זה היה סיוט" (85). זה לא נגמר בטוב, ופרמן שבור הלב והמורעל צריך למצוא לו בית חדש.

קשים חיי עכברוש. במיוחד אם מדובר בעכברוש שמחפש משמעות. כשהוא לא רואה סרטים בקולנוע "ריאלטו" – קולנוע סליזי שפתוח 24 שעות ולכן מושך אליו הומלסים, שיכורים וזונות שמקרין ביום סרטים ישנים ובלילות סרטי פורנו - הוא מעביר את ימיו בקריאה ופנטזיות. מצד שני, יכולת ההמצאה שלו וכשרונו המוזיקלי פורחים כשבעליו החדשים – סופר מד"ב כושל בשם ג'רי - קונה לו פסנתר צעצוע קטן עליו הוא מנגן בעיקר מוסיקה פופולרית קיטשית אבל גם הרבה ג'אז. "ניגנתי בעיקר קול פורטר וגרשווין. וכשישבתי על המושב והתנועעתי לצלילי המוזיקה, נראיתי בדיוק כמו פרד אסטר וגם שרתי כמוהו. ברור, אני יודע שזה היה נכון רק מנקודת מבט מסוימת, ושהדבר היחיד שג'רי שמע זה חריקה עכברושית דקה. אבל הוא אהב את זה גם ככה. בפעם הראשונה שניגנתי ושרתי לו הוא צחק עד שזלגו לו דמעות. הייתי מעדיף תגובה אחרת על פני צחוק אבל זה ממש לא הפריע לי" (108). פרמן הוא עכברוש חכם. הוא חושב יותר מידי, מודע מידי, רגיש מידי – ואולי שורש הבעיה שלו הוא המודעות לפער בין האופן בו הוא נתפס על ידי הזולת ויכולתו השכלית, מה שהוא מכנה בצניעות "ההתפתחות המנטלית הפנומנלית שלי" (23), לאופן בו הוא נתפס על ידי הזולת. סאם סאוואג' שכתב את הספר הוא בעל דוקטורט בפילוסופיה מאוניברסיטת ייל, בעל חזות של הומלס ועבר מקצועי כמתקן אופניים ודייג. בזכות הרקע המגוון שלו הוא טווה בהצלחה למארג העלילה את ההרהורים המטאפיזיים והאקזיסטנציאליסטים של העכברוש החינני, באופן שלא מכביד על הקורא.

כמה חבל שמספר דברים הלכו לאיבוד בתרגום, למשל השם "פירמין" עוברת ל"פרמן" וכך איבדנו את הדמיון במצלול ל- Vermin – מכרסם. גם שמו המקורי המלא של הספר Firmin: Adventures of a Metropolitan Lowlife הפך ל"הרפתקאותיו של חדל אישים עירוני". אבל סך הכל ארז אשרוב מתרגם נאמנה, הקריאה קולחת, הספר מבדר ואין יותר מידי חריקות (חוץ מחריקות של עכברושים). לספר מצורפים גם איורים שתורמים לאווירת הפארטייה אבל הדמיון, ההומור, היצירתיות והמקוריות של הסופר ועכברוש המחמד הבדיוני שלו הופכים את פרמן על 160 עמודיו למתחרה רציני למכרסמים כמו מיקי מאוס (ההוא שמהמועדון על שמו יצאו בריטני וג'סטין), או רטטוי האיסטניס.