אמן שפן סלע

הסיפור של גואל רצון, הגבר שחי עם 30 ומשהו נשותיו ו-80 ומשהו ילדיו (נכון לרגע זה, אם לא צד לו אחת חדשה בדיזנגוף סנטר), הוא לא חדש, אבל רק ביום שבת האחרון, כשצפיתי בהנאה בסדרת המופת "השפנפנות של יו" בערוץ E!, הבנתי מה גודל האסון . זה שגואל רצון הוא סוג של יו הפנר ישראלי, זה לא נורא. במקום אחוזה בלוס אנג'לס יש לו כמה בתים בדרום תל אביב ובמקום שלוש שפנפנות עתירות סיליקון וחומרי חימצון יש לו מעל ל-30 נשים צנועות, מקועקעות, מתפללות. יו הפנר עשה מזה קריירה. הקים אימפריה. אבל לא ברור מה גואל מנסה להשיג. אם זו דת, או כת או סתם אורח חיים חלופי לתכתיבי החברה המיושנים (אם זה זה אגב, אז אני הכי מפרגנת).

הבעיה היא לא בשגעון הגדלות של גואל, הבעיה היא בעליבות הקיומית, בביטול העצמי ובצלקות הנפשיות של 32 נשותיו של גואל. הרי יו הפנר קיבץ סביבו את הולי, קנדרה, בריג'ט וקודמותיהן כחלק מתדמית. השהות של החברות של יו הפנר באחוזה היא שהות כלכלית ועסקית לכל דבר. היא תדמיתית עבור הפנר ומקפצה כלכלית וקרייריסטית עבור כל שפנפנה שאפתנית. לפעמים מדובר גם באהבה. אבל חשוב מכל אלו, הוא החופש הבסיסי של השפנפנות, שכשהן מחליטות שהן קצו בחיי העוצר, סידורי השינה ובן זוגן הזקן - הן יכולות לקחת את הרגליים השזופות שלהן ולרוץ לחפש גבר עשיר אחר, כפי שעשו הולי את קנדרה את בריג'יט רק לאחרונה. האלוהים של הבנות האלו הוא אלוהי התהילה והממון והן - על אף הדעה הקדומה על שפנפנות - נשים עצמאיות ואפילו יותר מכך - משוחררות (גם אם נצלניות ומניפולטיביות).

לעומתן, נשותיו המלחיצות של גואל רצון לא חיפשו ממון, הן חיפשו ככל הנראה גבר שיאהב אותן ויתייחס אליהן בכבוד ובשבילן הוא הגואל. הן מוכנות למות בשבילו, הן נוהגות בו כבבודהה, מתכרבלות בכתפיו באובססיביות, מבטלות את הרצונות שלהן, היצרים שלהן והאני העצמי שלהן, כי לו היה נדמה שזה רצונן ולא מן היאוש, החולי או הגיל הצעיר בו הן הגיעו אל גואל - אז היה עוד היה ניתן להאמין לסיפור האהבה הזה. הנשים של גואל אולי לא מצטלמות לפלייבוי, אולי לא צובעות לבלונד ומצחקקות במסיבות קצף עם הציצי בחוץ - אבל הן כנראה חשוכות יותר מכל שפנפנה מטופשת באופן הזה שבו הן מתמסרות למי שלא יתמסר להן לעולם.

גואל מצדו - שלא כמו יו הפנר ששיכן את חברתו לשעבר הולי בבית סמוך לאחוזה, על אף שהיא כבר יוצאת עם גבר אחר - אחריו המבול. לכאורה קזנובה, מאהב אמיתי, אדם אכפתי, אבל מצהיר בחופשיות שאחרי מותו לא משנה לו מה יקרה לבנות, ואם "המדינה תעשה לו משהו", שהן אפילו ינקמו בשמו, גם אם זה כולל מוות. הוא אולי לא פשע. הוא אולי לא עבר על החוק. אבל הוא גם כנראה לא המאהב שנשותיו חושבות שהוא, כי מאהב אמיתי - רך, עדין, אכפתי ואוהב - היה מבין שהוא גובל בחוסר אחריות והיה משחרר לחופשי את צבא המאמינות שלו, רק מתוך אהבה (כה אמר סטינג).