פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      עגנון חי בניו יורק ועושה טלוויזיה

      הסיפור של גיא צ'צ'קעס, נצר למשפחת זוכה פרס נובל לספרות שעבר לניו יורק, שפיתח סדרת טלוויזיה ומכר פיצות לסולן של הסטרוקס

      לשחקן והיוצר גיא צ'צ'קעס לא היה באמת אכפת שהוא תלמיד נוראי בספרות, מלבד בעיה אחת: שם המשפחה שלו. צ'צקעס הוא דור רביעי למשפחת צ'צ'קעס, נצר למשפחתו של זוכה פרס נובל לספרות, שמואל יוסף צ'צקעס, הידוע בכינויו ש"י עגנון. "המורות תמיד התלוננו ושאלו איך זה שאני נושא כזה שם חשוב ועדיין כל הזמן נכשל", הוא מספר לוואלה! תרבות בשיחה מניו יורק. "אבל הייתי תלמיד נוראי. כשקראנו סיפורים שלו, תמיד חשבתי שהוא היה כל כך גראפי וציורי שאם הוא היה חי היום, הוא בטח היה כותב תסריט. חשבתי שאפשר לעשות סרטים מעולים מהסיפורים שלו".

      צ'צקעס, יליד תל אביב בן 21 בלבד, אמנם לא עיבד את הסיפורים של עגנון לסרטים, אך הכיוון נותר אותו כיוון. אחרי שסיים את תיכון עירוני א' במגמת תיאטרון ודילג על צה"ל, נסע צ'צ'קעס לניו יורק, שם הוא מפתח סיטקום בימים אלו בשם "My Brother Mexican". הסדרה מבוססת על עבודתו של צ'צ'קעס בפיצריה מקומית, שבעליה ממוצא יווני ואילו רוב עובדיה הם ממוצא מקסיקני.

      צ'צ'קעס עבד במקום עד לאחרונה, וכשעזב נאלץ להיפרד מהלקוח הקבוע, סולן להקת הסטרוקס ג'וליאן קזבלנקס. "האיש היה מגיע באופן קבוע ואתה חייב תמיד לשמור על קול מולו", מספר צ'צקעס. "הוא ענק פיזית וכולם יודעים מי זה, אבל אסור להגיד לו כלום. יום אחד, אחרי שישה חודשים שהוא לא הגיע לפיצריה הוא נכנס ושאלתי אותו איפה היית. הוא אמר לי 'אני רואה שהסתפרת' וזה היה די מרגש, כי הוא זכר. ישר שאלתי אותו מתי הוא מסדר לי כרטיסים להופעה. הוא לא השיג, אבל תמיד הוא באמת אחלה גבר".

      על הסיטקום עצמו מספר צ'צקעס כי היא "חצי בספרדית , חצי באנגלית". לדבריו, "בהתחלה קראנו לה 'מיגל', על שם אחד העובדים הפסיכיים בפיצרייה, כזה שהיה מסוגל להגיע לעבודה בתחתונים ולהתנהג טבעי, אפילו שהוא לא מבין מילה באנגלית. אחר כך שינינו את השם, אבל לקחנו את מיגל שישחק בטיזר בן 7 דקות שצילמנו בשביל להגיש לרשתות הטלוויזיה השונות. הוא לא למד משחק מימיו, אבל זה היה מדהים".

      בימים אלו צ'צ'קעס וחברתו ושותפתו לכתיבת הסדרה, אלישה הנרי, עוברים מרשת לרשת עם מזוודה ובה די.וי.די עם הטיזר, פרק פיילוט ועוד שישה פרקים כתובים, "שיראו שיש לך מה למכור". יחד הם פתחו חברת הפקות והתחמשו בעורך דין, שמנסה לפתוח להם את הדלתות הקרות של תעשיית הטלוויזיה בניו-יורק. פרס נובל לא ייצא מזה, אבל הזמנה של פיילוט אולי כן. "אין לי שום ספק שהסדרה תתפוס", הוא מצהיר. "זה ג'ונגל ואם אתה לא פנתר יאכלו אותך. אתה חייב לחשוב כל הזמן על הצעד הבא, לעשות שמוזינג. צריך לדעת איך צריך להתייחס לעיר הזאת. רוב הזמן אנחנו מתנהלים מול אנשים הרבה יותר מבוגרים מאיתנו שהם שנים בעסק. אבל זה קורה".

      ואין נפילות? אתה נשמע נורא אופטימי ביחס למקום כל כך ציני

      "אחי, מכמויות הברייקדאונז שהיו לי כאן – עגנון יכול היה לכתוב ספר"