גם ללהקות הכי גרועות שאתם מכירים מתפלק מדי פעם איזה שיר נורמלי, לא רק ברמת התענוג האסור שלא הייתם רוצים שייחשף בציבור - שירים שהמדור הזה לא היה שלם בלעדיהם - אלא שיר טוב על אמת. כזה שחבל שאין עוד כמוהו.
" Turn Back Time", היה אמור להיות השיר הזה עבור אקווה הדנים. הוא הגיע זמן רב אחרי ש"ברבי גירל" שלהם, אחד מרגעי הפופ הקלוקלים והאוויליים ביותר של שנות התשעים, התפוצץ בכל העולם והפך לסוג של המנון, במיוחד עבור אותן בחורות עליהן הוא מלגלג. איך אפשר לשכוח את המלים על הבחורות הפלסטיות והשטחיות שכולנו מכירים, הדיאלוג המגוחך בין ברבי וקן בהתחלה, הקונטקסט המיני שאקווה הכניסו בבובת הילדים האהובה (וזיכה אותם בתביעה), מקצב היורו-האוס-צעצוע ופזמון שיכול לגרום לכל מי שיש לו קצת טעם להתקף אפילפסיה ותופעות פוסט טראומטיות. למרות שלכולם היה ברור שמדובר בקטסטרופה מוזיקלית ממדרגה ראשונה שמצריכה כוננות אדומה, אי אפשר היה להתגונן מהשיר גם לו הייתם מצוידים בשכפ"ץ וקפלס"ט. הוא פשוט היה בכל מקום.
לא הרבה אחרי ש"ברבי גירל" חרך לנו את האוזניים (אחריו הגיע גם "ד"ר ג'ונס" - חתיכת יציאת ביזר קשה במיוחד), יצא לאקרנים הסרט "דלתות מסתובבות" בכיכובה של חביבת המדור גווינת' פלטרו. הסרט הזה היה מן וריאציה רדודה על "כוחו של מקרה" של קז'ישטוף קישלובסקי וניסה לקפל את הדילמות הפילוסופיות של הפולני היומרני (זכרו לברכה) לקומדיה רומנטית מתקתקה שבנות קרועות עליה, עם אפיל פסבדו-פילוסופי - איך רגע אחד של עיכוב יכול לשנות מהלך של חיים שלמים. שיר הנושא מתוך הסרט, כפי שאתם ודאי זוכרים, היה אותה בלדה של אקווה, שהטקסט שלה לכאורה ממצה את הנושאים עליהם מדבר הסרט - אם היה ניתן להחזיר את הגלגל לאחור, סביר להניח שהיינו נוהגים אחרת.
הפואנטה הזו לבדה היא מקדם הזדהות מאוד גדול - למי מאיתנו אין רגעים בחייו שהוא מתפלל שהיה אפשר לעשות עליהם קונטרול Z? רגעים של חוסר מזל, החלטות קלוקלות, שברירי שנייה של חוסר מחשבה ואימפולסיביות או טעויות, שהלוואי והיינו יכולים להפוך את תוצאותיהם והשלכותיהם, בייחוד כשמדובר בעניינים רומנטיים. אצל אקווה מדובר לכאורה בבגידה, כשאת הבתים מעטרים המשפטים "Where I Cheated You", ו-"Though my pangs of conscience" ("הכאב החד של המצפון"), וכל מיני הבעות חרטה לא נחרצות במיוחד. הסולנית של אקווה טוענת שם שהיא היתה ממש שמחה להחזיר את הזמן לאחור, אבל לא בדיוק מגבה את עצמה עם תחנונים והבעות אמון ואהבה. השאלה המרכזית שעולה היא האם אותה בחורה מתחרטת רק כי היא נתפסה, בגלל רגשות האשם, או בגלל ההכרה שהיא באמת אוהבת את זה שהיא בגדה בו? התשובה, כמה חבל, כלל אינה חד משמעית ונותרת באוויר.
מצד שני, יכול להיות שזה לא שיר על בגידה, אלא בכלל על דת. הסקנדינביים האלה הם הרי אנשים דתיים שאין דברים כאלה, ואפשר בקלות לקרוא את השיר כמאבק תיאולוגי בין מי שחזרה בשאלה והחלה להאמין במדע. עכשיו כשהיא מבינה שאין גן עדן או גיהנום, והעולם נוצר מפיצוץ קוסמי ולא על ידי אלוהים, קשה לה עם החיים והיא היתה מעדיפה לחזור אחורה בזמן, לימי חוסר המודעות בהם לא ידעה שיש אמת מעבר לאמונה. לא לחינם נמצאות כאן שורות כמו "איאלץ לשאת את הצלב, אבל הברק יזכיר לי שתמיד הייתי שם" או "טען את זכותך למדע, טען את זכותך לאמת". יכול מאוד להיות שהנמען של "Turn Back Time" הוא לא אהוב אלא אלוהים, והדוברת היא מי שכפרה בדת וכעת היתה שמחה לחזור לאחור, אבל לא יכולה.
ברמת ההפקה מדובר בשיר שמתיימר להיות מתלהם פחות ואינטליגנטי יותר מ"ברבי גירל", אבל זוהי תחפושת בלבד. על אף שמדובר בבלדה רגשנית, שברבות הימים הפכה ללהיט גדול הרבה יותר, גם כאן יש פריטה זולה על הנימים הכי מתבקשים, עם המקצב והפסנתר שלקוחים מ"Just Another Day" של ג'ון סקדה - שיר נורא בפני עצמו - שכבר מהאינטרו המלטף עושים צרבת. עם כל הרצון הטוב, לני גרפורד ניסטרום, הסולנית הנורווגית של אקווה, היא לא ממש זמרת (וגם לא ממש כוסית, ככה שלא ברור מה היא עושה כאן), והביט שמתחתיה - מן שילוב מזעזע של אניגמה עם דיפ פורסט ופסנתרי רוברט מיילס - הוא לא בדיוק עידון מהסוג שבלדה דורשת. הפזמון, על פניו החלק החזק בשיר, הוא פשוט מפגן בלתי נסבל של טעם רע, בייחוד בחזרה המלודרמטית על השורה "If only I could" אחרי שהוא כבר מסתיים, שכמו מבקשת להדגיש את ההחמצה שחשה הלני הזאתי, אבל מוציא אותה מה זה טאמבלית.
באסה או קלאסה: "Turn Back Time" של אקווה
רונן ארבל
18.2.2009 / 17:10