מה שהילדים אוהבים: כל מה שקורה בעולם המוזיקה

אין טעם למשחק מקדים. דן דיקון הוא אחד מהאומנים הכי מעניינים שפועלים כיום, אלא שיש רבים שלא הכי מבינים אותו - או אפילו מתעצבנים ממנו כי הם שטוחי אוזניים שלא טורחים לשים לב לפרטים הקטנים - ורבים יותר כלל לא יודעים מי הוא וכמה צבע הוא הוסיף לסצנה המיוחדת מלכתחילה של בולטימור. בגלל זה צריך לזרוק את כולכם למים העמוקים עם שמונה דקות מקסימות, שמתפתחות ממצב של פסטורליות מושלמת עד כדי שמחה כאוטית. נראה אתכם אומרים עליו משהו רע אחרי זה.

במאי יגיע האלבום החדש של אקרון/פאמלי - להקה קצת היפית שאוהבת להשתמש במושג "פסיכדלי", לקחת אסיד, ולהתאים את שני הדברים האלו לז'אנר ששולט באינדי בתקופה שבה הם מוציאים דיסק חדש. הפעם הם עם אינדיטרוניקה טיפה אפלולית שנשמעת מעולה, אפילו שלקראת סוף השיר הם קצת מפשלים כשהם דוחפים פנימה בכיינות מיותרת - מה לעשות, מדובר בדפק ידוע של היפים.

איזו הפתעה מוצלחת: חשבתי שמדובר בסופר גרופ שהתחבר לאלבום אחד, אבל האלבום הקרב של Swan Lake - להקה שמורכבת מדן בג'ר (דיסטורייר, ניו פורנגרפרס), קרי מרסר (פרוג אייז) וספנסר קרוג (וולף פרייד, סאנסט ראבדאון) - דלף לרשת ועשה לי את השבוע עם הקסם הקנדי שלו והמשפטים הלא ברורים של בג'ר, כמו למשל השורה שפותחת את השיר הנ"ל ואומרת "האם העניים שלי מתעתעות בי/ או האם באמת זהו זמן האביב בפריז/ לחתיכת החרא הזה".

דירהאנטר לא מפסיקים להפיל עלינו פרוייקטים ואלבומים ונראה שהם פשוט רוצים להפוך לסוג של קולקטיב, כי בימנו, להיות סתם להקה זה הכי לא רוקנ'רול - זה אפילו לא גורם לגרופיות להתפשט. הפעם מגיע תורו של חבר הלהקה לוקט פאנדט, שבא להפנט אותנו לפי המסורת המפוארת של דירהאנטר, עם הפרוייקט החדש שלו.

נכון - רק לפני שבועיים הכנסתי את דויירון לפרק הראשון של המיקסטייפ, אבל לפני כמה ימים קיבלתי בדואר את הפרומו לאלבום החדש שלה, "I Can Wonder What You Did With Your Day" ומאז אני לא יכול להפסיק להינות ממנו, אז למה שאני לא אעביר לכם קטע נוסף מתוכו? סתם בשביל שתדעו על אמת מה הילדים אוהבים.

מי ששמע את הת'רמלס מספיק פעמים בחיים שלו, יוכל לשיר חלקים מהשיר הזה - או לפחות להשלים משפטים מתוכו - כבר בהאזנה ראשונה. לא יכל היה להיות שיר אופייני יותר ללהקה היחידה שהצליחה לעבוד עם כריס וואלה ולא לתת לו להרוס אותה. מה שכיף פה, זה ש"אופייני" זה בדיוק מה שצריך לקבל מהת'רמלס - למה לשנות נוסחה מנצחת?

כמה שעות לפני כתיבת שורות אלו דלף השיר "Zero" מתוך האלבום המתקרב של ה-Yeah Yeah Yeahs, ולמרות שרציתי להכניס אותו למיקסטייפ, איכות הסאונד של הדליפה לא היתה עוברת אפילו אצל אנשים ששומעים מוזיקה מהרמקולים החיצוניים של הסלולר ברחוב סואן. נו טוב, אולי שבוע הבא. בינתיים, קבלו את הקאבר המעולה הזה של קרן או והלהקה לראמונס. זה גם משהו.

קוראים להן דאם דאם גירלס והן נשמעות, אחד לאחד, כמו הויויאן גירלס. הייתי אומר שזה חשוד במקצת, אבל נראה לי קצת תמוה לחשוב שהויויאן גירלס כבר הגיעו למעמד שבכלל ניתן לחקות, ובגלל זה אתן לדאם דאם גירלס להינות מהספק - סך הכל, זה לא שיש לנו כל כך הרבה חומרים של הויויאן גירלס.

ג'רמי ג'יי זרק את האקוסטית לפח ורץ ממש מהר אחורה לאייטיז, איפה שמתברר שהוא משתלב הרבה יותר טוב.

אחרי "Citrus" נתתי לאסובי סקסו המון קרדיט, בעיקר כי לא היתה לי ברירה - גם הגיע להם וגם יש לי חולשה ליפניות. אבל "Hush", האלבום החדש שלהם הוא - נכון לעכשיו - אכזבת השנה. מזל שיש רימקסים בעולם שנותנים לשירים הזדמנות שניה ומחיים אותם מחדש - כמו למשל במקרה הזה, בו ה-Twins הפשיטו את אסובי סקסו מכל סממן מוכר, איווררו והתאימו אותו לעידן העכשווי.

קיד קודי מתגרה בנו. מתארח, קופץ למיקסטייפים וזורק מדי פעם בית לאיזה רימיקס, אבל אלבום, משום מה, לא לחוץ לו להוציא. חבל. הפעם, הוא הצמיד את הקול שלו ל-"Someone Great" של LCD Soundsystem והעניק לנו עוד 2 דקות של תענוג. איזה קמצן.

כנראה שמדובר בביט הכי ג'אסטיסי של MSTRKRFT (שזה דבר טוב. מאוד) אבל יש לו גימיק מגניב בהרבה: E-40 - האיש שבשבילי תמיד יישאר בטופ-5 של הראפרים הבאמת שווים - יוצא מהגטו האומנותי שלו ונכנס בכוח מלא לאווירה האלקטרונית, כאילו שהוא באמת יודע איך להשתמש במחשב.