"ישראל היא בית משוגעים"

עם עליית הגרסה הקולנועית לספר "אדם בן כלב" של יורם קניוק, עונה אחד מגדולי הדור על שאלות וואלה! תרבות

עינב שיף

יורם קניוק, אתה מרוצה מהסרט "אדם בן כלב" בסופו של דבר?

"מאד, מאד. ביקשתי לא להיות מעורב בעשייתו, אפילו לא רציתי לקרוא את התסריט כי אני יודע שזה עלול להלחיץ. את הסרט עצמו ראיתי בהקרנה פרטית, סידרו לי מין חדר VIP והרגשתי שהם תפסו את הסיפור, תפסו את הדמויות ותפסו את העיקר".

עוד בוואלה! NEWS

הנוגדן הזה יכול להיות חגורת ההצלה שלכם. זה מה שאתם חייבים לדעת עליו

ד"ר עידית דוברצקי-מרי בשיתוף האגודה לזכויות החולה
לכתבה המלאה

איפה אתה רואה את ההבדלים בין הספר לסרט?

"אני לא יודע איפה לשים אותם במדויק, אבל זה ברור שאי אפשר להעביר את כל הספר לסרט. יש הרבה סצנות קטנות בספר שלא יכלו להיכלל בסרט, אולי בתיאטרון כן, כי הוא עדיין יכול לקלוט רגעים בתוך הספר כמו חלומות וניואנסים שסרט לא, אבל העיקר שהם ידעו להעביר את העיקר של הספר, מה שתמיד הבינו רק בחו"ל ולא בישראל. כשפרסמתי את הספר לפני 40 שנים וכתבתי אותו לפני 50, זה עדיין נחשב להעזה גדולה שבישראל לא ידעו לקבל. אולי עם הסרט זה ישתנה".

אתה מרגיש שסיפורו של אדם שטיין, גיבור הספר הנרדף מסיוטי השואה, רלוונטי לימינו?

"בשבילי, ישראל היא עד היום קצת בית משוגעים. בעצם לא קצת, הרבה. משהו לא התיישר אצלנו והסיוטים הם אותם סיוטים וניצולי השואה עדיין חיים ואנחנו רואים את היחס אליהם. אבל אני מרגיש ש"אדם בן כלב", אז והיום, הוא כלי ביטוי לסיוטים של האנשים האלו. כשהייתי על אוניית המעפילים דיברתי עם ילדים בני 14 ששרדו את אושוויץ ועדיין דיברו וצחקו על עצמם וישראל לא הבינה ועדיין לא מבינה אותם. זה חבל, הומור עצמי הוא מה ששמר על היהודים, כיוון שהומור עצמי זה לצחוק מעצמך ולא מאחרים".

"אדם בן כלב" הוא ספר פרוזאי ואילו אתה בשנים האחרונות התמקדת בספרות ביוגרפית. היית רוצה לראות גם אותה מעובדת לקולנוע?

"אני לא באמת מתעניין בזה. אני חושב שמי שרוצה לקחת את הספרים ולהפוך אותם לקולנוע או תיאטרון זה מצוין, אבל אין לי עניין אישי בזה. אני דווקא רואה בספרים כמו 'עיטים ונבלות' שעובר עיבוד לקולנוע או 'בתי' שיכול להיות סרט מצוין. אני לא רואה את 'הברלינאי האחרון' עובר לקולנוע".

אבל אם זה כן היה קורה, באיזה במאי היית בוחר לפרויקט?

"ארי פולמן ודרור סבו. ארי פולמן לא רק עם 'ואלס עם באשיר', אלא גם בגלל סדרת הסרטים שלו על אהבה ('החומרים מהם עשויה האהבה'). אבל בבקשה, זו שאלה מאד גרועה, יש הרבה אנשים מוכשרים ומישהו עלול להיפגע. מספיק בעיני שמישהו הביע רצון לעשות משהו עם היצירה, בשביל שאני אבחר בו".

ולסיום, אי אפשר בלי פרס ישראל. יהיה בסוף?

"אל תשאל אותי על זה, כל הזמן דוחקים אותי הצידה. יש לי אוהבים צעירים, עם המבוגרים אני כנראה לא כל כך מסתדר".


יורם קניוק, בן 78, הוציא ספרי מופת כמו "היהודי האחרון", "בתי", "עיטים ונבלות" וכמובן טרילוגיית הביוגרפיות המופלאות שלו – "חיים על נייר זכוכית" על התקופה בה חי בניו יורק, "הברלינאי האחרון" ובו הוא סוגר חשבון עם גרמניה והאחרונה בסדרה "על החיים ועל המוות", בו עוסק קניוק בהתמודדותו עם המוות הבלתי נמנע. ספרו "עיטים ונבלות" מעובד בימים אלו לקולנוע.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/הלתנאי שימוש
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully