מגיע לא מגיע

באופן אירוני, הקטגוריה החשובה ביותר בטקס האוסקר השנה, היא גם החלשה ביותר. וכמו במערכת הבחירות האחרונה, גם כאן נקווה שהגרוע פחות יהיה זה שינצח. בניגוד לשנה שעברה, שהיתה עמוסה בקולנוע איכותי ובראשה שתי יצירות המופת "ארץ קשוחה" ו"זה ייגמר בדם", הפעם נתקענו עם חמישה סרטים שאף אחד מהם לא באמת הביא איזושהי בשורה קולנועית.

זכיה של "מילק", של גאס ואן סנט, עדיפה כמובן מזכיה של "פרוסט/ניקסון", של רון האוורד. אך זכיה של "פרוסט/ניקסון" עדיין תהיה עדיפה מזכיה של "הסיפור המופלא של בנג'מין באטן", של דיוויד פינצ'ר. לעומת זאת, זכיה של "הסיפור המופלא של בנג'מין באטן" עדיין תהיה עדיפה מזכיה של "נער החידות ממומביי", של דני בויל. בכל מקרה, זכיה של "נער החידות ממומביי" (הפייבוריט, ומי שצפוי לקחת את הפסלון) עדיפה בהרבה מזכייה של "נער קריאה". למעשה, הכי גרוע ש"נער קריאה" יזכה. והכי ביזיון? שבין חמשת הגדולים לא נמצא מקום עבור "המתאבק" ו"האביר האפל".

צריך לקחת: "מילק"

ייקח: "נער החידות ממומבאי"

נשכחו: "המתאבק", "האביר האפל", "וול-Che", "E"
"גראן טורינו"

בין חמשת הבמאים המועמדים נמצאים כמה וכמה חבר'ה ראויים עם פילמוגרפיה מרשימה. הבעיה היחידה היא שכולם, מלבד רון האוורד (שזכה בעבר על "נפלאות התבונה"), כבר עשו בחייהם סרטים טובים בהרבה. עם זאת, גם דני בויל וגם דיוויד פינצ'ר יוכלו להיעזר בטייטל "זוכה פרס האוסקר" על מנת לקדם פרויקטים קצת פחות מיינסטרימיים וקצת יותר מעניינים שהם ודאי מתכננים. לכן, ממש אין לנו בעיה שאחד מהם ייקח. אבל ריבונו של עולם: איפה דארן ארונופסקי? ואיפה כריסטופר נולאן?

צריך לקחת: רון האוורד ("פרוסט/ניקסון")

ייקח: דני בויל ("נער החידות ממומבאי")

נשכחו: דארן ארונופסקי ("המתאבק"), כריסטופר נולאן ("האביר האפל")

כמה חבל שבסרטו האחרון כשחקן קלינט איסטווד לא ניצב בפני עוד קרב אכזרי, שבו הוא מלמד את כל הילדים שמשחקים אותה קשוחים מי כאן הגבר. דמותו ב"גראן טורינו" היתה מחווה וירטואוזית ומקסימה של קלינט לעצמו; לתפקידים הגבריים שעיצב מחדש וקבע להם את סטנדרט הקשיחות שרק הוא יכול לעמוד בו. בהיעדרו נשארנו עם קרב לכאורה צמוד, כאשר גם מיקי רורק, בתור רנדי "The Ram" רובינסון, וגם שון פן, בתור הארווי "ההומו" מילק, נלחמים ביניהם על הפסלון. אבל אם יש צדק, האקדמיה תתעלם מאופיו הבעייתי של רורק, מחוסר הטאקט שלו, מטעמו המפוקפק בנשים, ומנטייתו לתקוע את היד בקדימה של המכנס, מ"כ סטייל, ותעניק לו את האוסקר עבור תפקידו המרגש ב"המתאבק". פן יתנחם בכך שכבר יש לו פסלון אחד על המדף, ופרנק לנג'לה (ניקסון ב"פרוסט/ניקסון") וריצ'רד ג'נקינס (שגילם פרופסור בודד ועצוב שלומד לנגן על דרבוקה ב"האורח") יסתפקו בכבוד שמתלווה לכך שהם זכו סוף סוף במועמדות. בראד פיט, מצדו, נמצא כאן לגמרי בטעות. וגם הוא יודע את זה.

צריך לקחת: מיקי רורק

ייקח: מיקי רורק

נשכחו: קלינט איסטווד ("גראן טורינו"), בניסיו דל טורו ("Che")

כולם מסכימים שהגיע תורה של קייט ווינסלט לזכות. היא כבר הייתה מועמדת חמש פעמים בעבר, ויש גבול לכמות הפעמים שהשחקנית המצוינת הזו יכולה לחזור הביתה בידיים ריקות. אבל למרות שתפקידה ב"נער קריאה" הוא כל מה שחבר האקדמיה הממוצע חולם עליו בלילה (שואה, אהבה בלתי אפשרית שנמתחת על פני חיים שלמים, תהליך הזדקנות שמצריך הרבה איפור), ווינסלט הייתה מרשימה הרבה יותר ב"חלון פנורמי". למעשה התפקיד שלו וינסלט ב"נער קריאה" מרגיש יותר כמו פרודיה על תפקיד אוסקרי ב"ניצבים" מאשר הדבר האמיתי. ומה לעשות שמריל סטריפ (שהייתה מועמדת חמש עשרה פעמים, וזכתה רק פעמיים) פשוט טובה יותר בתור נזירה זעופה ונקמנית ב"ספק"? ומה לעשות ש"נער קריאה" הוא לא הרבה יותר מפרק של "My Friend’s Hot Mom" שיצא מכלל שליטה?

בכל מקרה, תסלחו לנו אם נחזיק אצבעות למליסה ליאו הג'ינג'ית (הזכורה לטובה מתפקידה כבלשית קיי האוורד, ב"רצח מאדום לשחור"), שמועמדת עבור תפקידה המשכנע ב"Frozen River" ולאן האת'וואי, שמגלמת נרקומנית בגמילה שחוזרת הביתה לחתונה של אחותה ב"Rachel Getting Married". אמנם אין להן סיכוי, אבל היה יכול להיות נחמד לראות כיצד אחת מהן זוכה בסופו של דבר, וגורמת, תוך כדי, לכל חזאי האוסקרים להשתנק.

ואנג'לינה? כמו בראד, גם היא נמצאת כאן בטעות. שינחמו זה את זה אחרי הטקס. אולי ייצאו מזה עוד כמה ילדים.

צריכה לקחת: מריל סטריפ

תיקח: מריל סטריפ

נשכחה: קייט וינסלט ("חלון פנורמי")

דווקא הקטגוריה הכי צפויה היא החזקה ביותר בטקס השנה. כל אחד מחמשת המועמדים ראוי לפסלון. אבל רק בתו הקטנה והחמודה של הית' לדג'ר תעלה לבמה ותיקח אותו. חי או מת, הג'וקר של לדג'ר בהחלט שווה אוסקר. רק קצת חבל שבדרך ג'וש ברולין ("מילק"), מייקל שאנון ("חלון פנורמי"), רוברט דאוני ג'וניור ("רעם טרופי") ופיליפ סימור הופמן ("ספק") צריכים להפסיד. הזקנים באקדמיה לא יכלו לארגן עוד כמה קטגוריות איכותיות שכאלה?

צריך לקחת: הית' לדג'ר

ייקח: הית' לדג'ר

נשכחו: ג'יימס פרנקו ("אננס אקספרס"), בראד פיט ("לקרוא ולשרוף")

מישהו מבין מה ויולה דיוויס (שמופיעה ב"ספק" למשך עשר דקות) וטראג'י פ. הנסון (שמגלמת את הביג מאמא של פורסט גאמפ ב"בנג'מין באטן") עושות כאן? גם אנחנו לא. בכל מקרה, מבין שלוש השחקניות הנותרות, אין ספק שהקרב העיקרי הוא בין פנלופה קרוז היפה (שעשתה תפקיד מצחיק ומשוגע ב"ויקי כריסטינה ברצלונה") למריסה טומיי (שהייתה חשפנית עם לב זהב וגוף פגז ב"המתאבק"), כשאיימי אדאמס הצעירה והמוכשרת (שהייתה נזירה חמודה וטובת לב ב"ספק") תיאלץ לחכות לפעם הבאה, שודאי לא תאחר לבוא.

צריכה לקחת: מריסה טומיי

תיקח: פנלופה קרוז

נשכחה: דברה וינגר ("Rachel Getting Married")

דאסטין לאנס בלאק צפוי לקחת את הקטגוריה הזאת עבור התסריט הביופיקי שכתב ל"מילק", אך קשה לנו להשלים עם העובדה ששניים מהתסריטים היותר פנסטסטיים והיותר יצירתיים שנכתבו השנה ("האביר האפל", "סינקדוכה, ניו יורק") כלל לא מועמדים. אם לא די בכך, גם התסריט ל"המתאבק" (שאותו כתב רוברט די. סיגל) מצא את עצמו מחוץ לחמישייה הסופית. וחוץ מזה, מ"ברוז'", שדווקא כן מועמד, נהנינו הרבה יותר.

צריך לקחת: מרטין מקדונה ("ברוז'")

ייקח: דאסטין לאנס בלאק ("מילק")

נשכחו: צ'רלי קאופמן ("סינקדוכה, ניו יורק"), ג'ונתן וכריסטופר נולאן ("האביר האפל"), רוברט די. סיגל ("המתאבק")

להוציא את הכללתו של "ספק", המצב בקטגוריה הזאת זהה לחלוטין למצב בקטגוריית הסרט, וגם כאן סיכוייו של "נער החידות" (ושל התסריט שעליו חתום סיימון בופוי) נראים טובים עד טובים מאוד. בסדר. שייקח. שיהיה בריא. אבל אם אנחנו היינו מחליטים, מי שהיה יוצא מכאן עם הפסלון הוא דווקא פיטר מורגן, עבור "פרוסט/ניקסון". כנראה שילדים הודים פשוט לא עושים לנו את זה.

צריך לקחת: פיטר מורגן ("פרוסט/ניקסון")

ייקח: סיימון בופוי ("נער החידות ממומבאי")

נשכחו: פיטר בוכמן ובנג'מין איי. ואן דר וין ("Che")

האמת, האופוריה הזו קצת מדאיגה אותנו. "ואלס עם באשיר" של ארי פולמן הוא אמנם המועמד המוביל, אבל אם לשאול את מוסר ההשכל שלמדנו מיותר מדי מונדיאלים (וכחובב כדורגל מושבע פולמן אמור לדעת זאת אפילו טוב מאיתנו), אזי שטקס אוסקר נמשך שלוש שעות ובסוף הגרמנים מנצחים. "כנופיית באדר מיינהוף", הנציג הגרמני לפרס הסרט הזר הטוב ביותר נושף בעורפו של "ואלס" בחוזקה, וממש לא נתפלא אם בסופו של דבר סרט באורך 150 דקות על כנופיית טרור גרמנית שמאלנית סקסית ינצח את יצירת המופת של פולמן.

צריך לקחת: "ואלס עם באשיר"

ייקח: "ואלס עם באשיר"

נשכח (וטוב שכך): "גומורה"