במילותיה הבלתי נשכחות של רוני דואני "בעולם דיגיטלי אני בשליטה על הזמן, המרחב, המצב והבכי הבא." אך בעולם של אמנית הקרמיקה אסתר בק שליטה קיימת כרעיון בלבד. בשבוע שעבר נפתחה תערוכת היחיד שלה בגלריית פריסקופ בת"א. בין הגלריות הרבות והתערוכות ההולכות ומתרבות של אמנות וידאו, צילום וסאונד, נדמה כי תערוכת קרמיקה היא מעשה חתרני למדי.
בק, שמעדיפה את המושג "Studio Ceramics", על פני כדרות או קרמיקה, היא עובדת כפיים במובן הכי גבוהה של המילה. העבודות שלה - ספק כלים, ספק גושי לאבה ממעמקי האדמה, ספק שרידים מחיים שחלפו, או התגלמות חומרית של סערה נפשית - מעוררות את התחום הנשכח הזה, שלרוב נשמט מייחוס רציני בשיח האמנותי. "יש סטיגמה בעולם האמנות על מי שעובד עם חומר. כאילו שחומר זה לא דבר הראוי להיקרא אמנות. זה לא מספיק רציני." מסבירה בק, "אך יש בו גם מימד שקשה להעביר בכל תחום אחר, או לתרגם אותו למילים", היא אומרת.
את דרכה המקצועית החלה בק בכלל כפסיכולוגית קלינית, אז עניינו אותה האלמנטים הבלתי מילוליים של התחום. היא למדה שיטות שמתמקדות יותר בעבודת גוף-נפש כדרך לנסות לעקוף את מגבלות המילה במקצוע שהאלמנט העיקרי בו הוא הדיבור. ההסבה לקרמיקה ולעבודה עם חומר הייתה לה טבעית מאד.
תעשי מה שאת רוצה
התערוכה הנוכחית שלה "אי-שקט" עוסקת בתהליך של הפשטת המיכל, בטכניקה ייחודית שבק פיתחה לאורך השנים."התחלתי לשבור את החוקים של העבודה עם האבניים ואף הלכתי בכיוון של אנטי מוסכמות, והתחלתי לעבוד בלי האבניים בכלל." כך היא בודקת את גבול העמידות של החומר, תוך כדי חקר התנועתיות שלו מול הסטטיות של המוצר הסופי. היא עובדת עם שפכטלים ופטישים, שורטת את החומר, מרביצה לו ובתנועה יוצקת לתוכו שאלות ורגשות. האימפקט של התנועה הזו יוצר קוים אקספרסיביים על הדופן ומותח את החומר.
אלמנט ייחודי נוסף במיצגי התערוכה הוא שיטת השריפה האקספרימנטאלית שבחרה בק להעביר אותם הנקראת "אנגאמה" ופירושה ביפנית חד-תאי. שריפה זו התבצעה בתנור של ז'יל ז'ורה במושב תאשור, תנור אולד סקול שעובד על שריפת עצים ועל כן מגיע לטמפרטורות מאד גבוהות שמשאירות את התוצאות לידי גחמת הלהבות. אי אפשר לחזות מראש איך ייראו הכלים כשייצאו מהתנור. האש יוצרת את האפר שיוצרת את הצורות והגלזורות על הכלים. לעיתים מקבלים אפקטים מדהימים אבל קודם צריך לקחת את הסיכון שהעבודה תצא גרועה, או לפחות לא לטעמך.
"זה היה הימור" מעידה בק, "כי שמנו את כל התערוכה בשריפה אחת." הסיכון הזה לא רק מתקשר ליצירה אלא גם לרעיון שעומד מאחורי עשייתה - רעיון אי השקט, שיכול להתפרש לחיוב או לשלילה. בבחירה זו קל להבחין בהשפעה של אסתטיקה יפנית על יצירותיה של בק וכמו באסתטיקה היפנית, גם כאן היצירה אינה מבקשת לשלוט עד הסוף. זוהי תורת היופי של הבלתי מושלם שמתבטאת בפעולות היומיומיות של היפנים, החל מעיצוב הבית ועד לטקס התה המפורסם כל אלו מקדשים את העשייה עצמה על פני תוצרה הסופי.
בק, שהתארחה ביפן לאחרונה בסדנת אמנים בינלאומית מספרת כי אחד הדברים שהכי ריתקו אותה באמנות היפנית היא העובדה שיצירות אסתטיות נמדדות על ידי השימושיות של המוצרים כאובייקטים להתבוננות זנית. "אני לא צריכה מסר בעבודות שלי" היא אומרת, "גם השקט של הטבע, ושל ההתרחשות הוא מעניין".