הומו וסטרייטית נפגשים במקרה בלילה קר בעודם מחכים למונית. הם מנהלים קצת סמול-טוק, מעשנים סיגריה ומודים ששניהם אוהבים קאנטרי בסתר. הוא הומו, אז יש לו תירוץ לכל גילוי חיבה לקיטש. היא לא יודעת שהוא הומו ומפרשת את רגע הפתיחות בתור פלירטוט. ככה מתחיל סיפורם של בוב (אלן דייויס מ"ג'ונתן קריק") ורוז (לזלי שארפ מ"ללכת עד הסוף" ו"כומר"), בסדרת הדרמה הקומית הבריטית המצוינת מהיוצרים שהביאו לנו את Queer As Folk (ובתרגום העברי המופלא: "קוויר בעיר").
כמו ב"קוויר בעיר", מרחב המחייה של בוב הומו חביב בן שלושים פלוס שעובד בהוראה, יש לו בית יפה וחיים נוחים - הוא רחוב קאנאל במנצ'סטר, העמוס במועדוני גייז, שיש הטוענים נגדו שהוא נהיה יותר ויותר סטרייטי ויש אפילו המאשימים בכך את ההצלחה המסחרית של "קוויר בעיר", שהביאה כמויות של קהל סטרייטי לבלות ברחוב. למרות שאין לבוב בעיה עקרונית עם זיונים ללילה - נהפוך הוא - הוא רחוק מלהיות הבליין ההולל. הוא בחור נחמד ורגיש שכל אמא היתה אומרת שמה שהוא צריך בחיים זה בחורה נחמדה. ומי היה מאמין שבסופו של דבר זה בדיוק מה שנופל בחיקו?
בניגוד לכל הסיכויים, בוב ורוז מתאהבים. הם לא מבינים איך דבר כזה בדיוק קרה, אבל ככה זה דברים קורים. אם "בוב ורוז" היה נעשה בקונטקסט אחר, על ידי יוצר אחר עם היסטוריה אחרת, בואו נגיד בקונטקסט ההוליוודי או במסגרת סיטקום לפריים-טיים האמריקאי, מיד היו מאשימים את יוצריו בקשירת קשר עם ההגמוניה השלטת. אם וויל היה מתאהב יום אחד בגרייס, רחמנא ליצלן, היו ארגוני ההומוסקסואלים מיד קמים וזועקים על הכניעה המכוערת של הסדרה לערכי הפטריארכיה. תסמכו על שכירי החרב של הקהילה שימצאו בהומו טלוויזיוני שמתאהב יום אחד באשה טעם לפגם הרי יש פה משום רמיזה שההומואיות שלו היתה רק פאזה, שהוא סתם סטה מדרך הישר (הא הא) לכמה שנים, ושברגע שהוא מצא את האשה הנכונה (ולא משנה כמה גדול האף שלה) הוא מיד חזר למוטב.
כשמשטרת הפוליטיקלי קורקט נושפת להם בעורף צריכים יוצרים אמריקאים להיזהר מדברים כאלה, ואם הם כבר מואילים בטובם להחדיר דמות הומוסקסואלית לאיזו סדרה, תהיו בטוחים שהוא יישאר הומו עד הסוף המר, כי הדבר היחיד החזק יותר מהומופוביה זה הטרופוביה. אבל ראסל טי דייויס (התסריטאי של "בוב ורוז" ו"קוויר בעיר") מעולם לא היה פוליטיקלי קורקט, ובשביל מי ששבר את המוסכמות כשיצר סדרה מלאה בהומואים חרמנים שמזדיינים כמו שפנים, הוא יכול בשקט להביא אותה בהומו רגיש שמתאהב בבחורה. מה יש?
הקונטקסט הוא כמובן רק ההבדל המשני, כשההבדל המרכזי הוא איך שהעלילה הבלתי קונבנציונלית הזאת מבוצעת. וכאן, מן הסתם, לוקחת "בוב ורוז" את כל הקופה. שתי הדמויות המרכזיות משכנעות בתור דמויות עמוקות ואמיתיות, הן משוחקות היטב, והגילוי המשונה של הומו בוגר שמתאהב פתאום באשה מטופל ברגישות כנה. יש ב"בוב ורוז" לא מעט מן ההנחות המובלעות של ז'אנר הקומדיה הרומנטית, במובן הכי קלאסי של המילה, והסיכוי שהומו וסטרייטית יתאהבו נראה אפסי בדיוק כמו שמיליונר וזונה יתאהבו ב"אשה יפה".
לשמחתנו "בוב ורוז" רחוקה מלהיות קומדיה רומנטית נוסח הוליווד, וכמובן שהיא לא נולדה כדי לקדם את ערכי המשפחה המסורתיים, אבל הרעיון הרומנטי שברגע שמתאהבים כל מה שחשבת שאתה יודע על עצמך מתבטל מחלחל גם לכאן, ואם אחרי כל זה עדיין יש מי שחושב שבוב הוא בוגד (כמו שחבריו ההומואים בסדרה חושבים), צריך לקחת בחשבון שזה יכול לקרות גם הפוך.
* הסדרה "בוב ורוז" משודרת בערוץ יס פלוס בימי שלישי בשעה 21:40
קוויר, קוויר, אבל דחף לה את הגיר
20.11.2001 / 9:57