האח הגדול VIP

אח שלי סלב

לא ברור למה שסלבס ירצו שנכיר את ה"אני האמיתי" שלהם, אבל לנו ממש לא אכפת לקבל מנה של בלגאנים עטופה בפייטים. הילית וולברג תהילה

הילית וולברג

מאתמול בערב, אנחנו רשמית מדינה עם ריאליטי של סלבס. לא רק שיש לנו ריאליטי כמו בחו"ל, עכשיו השתדרגנו רשמית למעמד הריאליטי VIP עם שובו של "האח הגדול". וזה ממש לא בא ברגל. זה עולה במדרגות על עקבים (וטעם רע). מה גורם לסלב בסדר גודל כזה או אחר (אחר מייצג את מנחם בן) להיכנס לתכנית חושפנית, פולשנית שעשויה להביך, להשפיל ולהפיל אותו, או לבנות להלל ולפאר את שמו? ימבה כסף. זאת אומרת צדקה. וגם דברים אחרים כמו סקרנות (קורין אלאל), ספונטניות ומגניבות (עדי נוימן) והרצון שיידעו מיהו האדם האמיתי שמסתתר מאחורי אותה דמות סופר מגה מפורסמת (בוסקילה, מילשטיין, תבורי וכל מי שלא הסכים להודות בזה בפרומו), שהרי מאחורי כל מותג מצליח עומד אדם שאישיותו מתיישבת – לעתים פחות, לעתים יותר, לעתים בכלל לא - עם התדמית שבנו לו. מילשטיין יכול לספר על כך ממקור ראשון (והוא סיפר לכל מי ששאל אותו).

בניגוד לבנייה המתוקשרת של אלמוני הריאליטי ה"רגיל", ב-VIP אנחנו חושבים שאנחנו מכירים את דיירי הבית. אבל מה שאנחנו מכירים מהם, ושוב יכול להעיד על כך מילשטיין, הוא מה שהם והאנשים שעומדים מאחוריהם רצו שנכיר. את מה שמסתתר מאחורי זה נלמד בשבועות שיבואו, רק שפה בדיוק הבעיה. שלהם, לא שלנו. למה הם כל כך משוכנעים שאנחנו צריכים להכיר את האני האמיתי שלהם ולמה הם בטוחים שזה יעשה טוב לקריירה שלהם? זאת אומרת, אם הם אנשים זהב, שלא חווים רגע אחד עצבני, מדכא, מיוסר, מטורף – מילא. אבל אם הם לא, אז העניינים מתחילים להסתבך והרי הצרות שלהם הן התענוג שלנו.

תזהר ממאיה, היא כמו דבורה מיד עוקצת

הסיבה שנוצר המושג "מותג" היא בדיוק בשביל אותם סלבס, שלא חייבים להיות הבן אדם הכי טוב, הנשמה הכי טהורה או המוח הכי גאוני בשביל להיות מפורסמים. מותר להם, כמו לכולנו, להיות בלתי נסבלים, להיות פגיעים, להיות משעממים אש. אבל הסיבה שהם כאלה מצליחים, בייחוד במדינה כמו שלנו עם קהל דעתני ומנומק, מדינה שבה כולם מכירים את כולם, כולם מוציאים את כולם מהארון וכולם יודעים מה טוב לכולם - היא שהם מוגנים מאחורי אותה תדמית. חבל בשביל אמנים כמו בוסקילה, אלאל או פיי גוטמן לחשוף לנו עוד יותר ממי שהם באמ ולוותר על אותה הגנה ששומרת על כל נפש שפויה ובעיקר על הקריירה.

רצינו באמת לדעת שבריטני היא זבל לבן עם נטייה לחלילות מוחית? טוב אולי קצת בהתחלה, אבל אחר כך רצינו שתחזור להיות סטארית מזויפת שלובשת חיוך מיוחד כשהיא יוצאת אל הקהל ונותנת הופעה כמו שרק היא יודעת. רצינו את איימי ווינהאוס עם שריטות על הפנים ושאריות של קוקה באף? אולי ממש ממש טיפה. אבל באמת רצינו שתוציא עוד אלבום ותחזור לעשות את מה שהיא יודעת.

עם איך שהתחיל הלילה הראשון של הדיירים (כניסתו של האקס של מאיה, דודי מליץ, אל הבית), נדמה שהדבר האחרון שמיס בוסקילה תרצה זה שיכירו אותה כמו שהיא. כי גם אם היא תכננה להשאר מודעת 24/7 למצלמות, יש מי שידאג להוציא ממנה את הצדדים האמיתיים: דודי ובקבוק השמפניה. לנו זה ממש לא משנה. חוץ ממאיה ופיי גוטמן – היחידים שיכולים לקרוא לעצמם סלבס בבית – יש לנו הנאות מעוותות אחרות, כמו הפסיכוזה ששמה טורנה, שדפקה איזה דיזיין ואקססוריז ונתנה לנו התחלה מבטיחה למבוכה חסרת מודעות, או כמו גזרת ה"סוטים המזדקנים", שימי (שציין שהדבר שמה שהוא אוהב בנשים זה הסקס וסיכם את הקביעה בצחוק מחרחר) ומנחם (שחשב להרחיב על כשרון הכתיבה הפורנוגרפי שלו, סתם ככה). גם אם הם ממש לא הטיפוסים המיניים (בכל זאת הם אנשי משפחה, בכל זאת תראו איך הם נראים), ב"האח" ידאגו לתעד את הרגעים שבהם ינעצו מבטים בעדי בביקיני (עוד סיבה לחגיגה) ויצמידו להם פס קול של חצוצרות וקסילופונים.

אם זה מרגיש לכם שחמשת השבועות הבאים עומדים להיות פריק שואו שהולך למחוזות שפלים ולא נוחים, תעשו מה שמאיה בוסקילה תעשה – תחזרו על המנטרה "זה למטרות צדקה, זה למטרות צדקה" וצפו בהנאה נטולת אשמה.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/הלתנאי שימוש
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully