חופה רושמת

לאשתי לעתיד, הנפלאה בנשים,

מה שלומך יפה שלי. נכון, אמנם עוד לא כרעתי ברך ועדיין לא שלפתי טבעת; עוד לא לקחתי אותך לטיול על שפת הים ולא הכנתי לך ארוחה לאור נרות; עוד לא עשיתי איתך אהבה, אפילו לא החזקנו ידיים, למעשה מעולם לא ניהלנו שיחה כמו שצריך, ואם להודות על האמת, גם אין לך מושג מי אני. זה בסדר, לא הפסדת הרבה. ובכל זאת, מקובל בתקופתנו להסדיר את ענייני החיים המשותפים בחוזה משפטי עוד לפני החתונה, וכאדם אחראי הריני להציע לך הסכם שכזה. לא מדובר בהסכם ממון ובנינו, גם לא היית חותמת עליו, ולו רק בשל העובדה שתצאי ממנו מופסדת. הנוסח הבא לעומת זאת, הוא תנאי מבחינתי להמשך יחסנו:

הריני מתחייב למלא כל בקשה שלך, גם אם תינתן בעיצומה של התקפת הורמונים או בימים שלפני המחזור החודשי, כולל להיות נחמד לחברות שלך, ללכת איתך לבחור ברזים לאמבטיה, לנהל איתך שיחות גם באמצע משחקים של מכבי (אפילו שנקודה הפרש ונותרו עוד כמה שניות לסיום ההארכה!) ולעשות איתך סקס גם אחרי שילדת לנו שלושה ילדים. בנוגע לילדים, את יכולה להיות רגועה: אני מתחייב בזאת לקום חמש פעמים בלילה ואם יש צורך אפילו להניק אותם. כמובן שכל עלויות הלימודים, החוגים והמותגים שהם חייבים כי לכולם יש יחולו עליי. אגב, גם את יכולה לקנות מה שבא לך, רק אל תשכחי להחזיר לי את כרטיס האשראי לארנק. בנוסף, אהובתי, מובן שבכל יום שישי יונח זר ורדים אדומים על השולחן בסלון, וכמו כן אני מתחייב על צימר בצפון פעמיים בשנה ומספר דומה של נסיעות לחו"ל, כולל ביקור במוזיאונים. למען הסר ספק, את החגים אנחנו עושים אצל ההורים שלך. בתמורה אני לא דורש דבר אלא זאת: אל תבקשי ששיר החתונה שלנו יהיה "מקודשת" של שירת חדד. גם לגבי המשך הערב אין מה לדבר. אפילו אם אני אהיה שיכור מהתחת.

תביני, רק לדמיין אותך משתוללת על הרחבה וצורחת "העיניים נשואות לשמיים, ביחד נחגוג נשתה לחיים" גורם לי לחשוב מי זו האישה שהתחתנתי איתה. אני גם לא מוכן להיות אחראי לתוצאות במידה שהחברות שלך יסחבו אותי לאמצע המעגל, ימחאו מולי כפיים וישירו "שם למעלה מלאכים שרים לכבודנו, והאור דולק רק בשבילנו" וכיוצא בזה.

אני יודע, את בוודאי אומרת לעצמך שאני חייב להשתחרר קצת ובלבך את חושבת שהציניות שלי בלתי נסבלת. אז בנוגע לשחרור, יש לי תעודה עם חותמת רשמית על סעיף 21 רפואי. היא איפשהו מתחת לספה, את יכולה לבדוק. בנוגע לציניות, אני מציע לך לחשוב שוב האם החיצים שלך מופנים לכיוון הנכון: הרי מה יותר ציני מלמסחר את רגע השיא בחיינו המשותפים ולהפוך אותו למוצר המוני שמוצע בכל בסטה. מה יותר ציני מלראות ברגע המיוחד שלנו "פלח שוק". מה יותר ציני מלמכור לנו את המשפט "הלילה הזה הוא רק של שנינו" בתקווה שכמונו יהיו עוד כמה מאות אלפים.

אני מודע לכך שגם ככה מדובר בתעשייה - מספיק ביקור קצר בצהריי היום בצפון רחוב דיזנגוף כדי להבין את זה: המוני צלמים צובאים על המוני כלות שלובשות פחות או יותר את אותה השמלה וחשות בעוצמה כזו או אחרת את אותה התרגשות נעימה של מי שכל העיניים נשואות רק אליה. אבל מה יותר ציני מלנצל עבור בצע כסף את השקר הקסום הזה.

הייתי רוצה שתצעדי איתי לחופה לצלילי הביצוע של יוסי אלפנט ל"ים של אהבה": "רק איתך, רק לשם, אל הים, אל הים החם, את, לא אחרת, עד סוף העולם". הוא מנגן את זה על אקוסטית, עד הרגע שבו הוא פותח דיסטורשיין רצחני וטורף איתו את כל מה שמסביב. אני מבטיח לך, אהובתי, שברגע הזה, אחרי שכל הדודות שלך יסתלקו מהאולם מבוהלות, נהיה שם רק את ואני.