אין מחיר לחופש

ברומא אני קונה פרשוטו אלוהי. בווינה אני שותה קפוצ'ינו עם ראקלט מוקה. בלונדון אני יושב באויסטר בר של מישלן . בניו יורק אני מסתובב בבארים אפלים באיסט ווילג'. בסדר, אני גם ישן במרסר בסוהו. אני כבר לא ילד. בברצלונה יש טאפאס באר חלומי, לא זוכר את שמו. באיסטנבול אני קונה שטיחים. בפריז אני יושב באטלייה של רובישון. בתל אביב - אני ער כל הלילה. גם הישראלים. יש מיליון מקומות והכול פתוח. אני לא יודע מי עובד שם. בטוקיו אני בהייאט מוצא אבודות בטוקיו, במרסיי אני אוכל מרק דגים עם דייגים מקומיים. בתורכיה יש מפרצים מדהימים לסיילינג.

אני לא מדריך למטייל, ובטח לא אספר לך איך לראות את אירופה ב-17 יום. אני מזכיר לך שאנחנו כאן בשביל להוציא אותך תותח. אוקיי?

שנהג יחכה לכם עם השם שלה בפתח היציאה מהשדה. זה לא מסובך לארגן. עולה כמו מונית ורבע ושווה כל דולר. מישהו מחכה לך. אתה לא תחכה רטוב בגשם למונית. שלא לדבר על שביתת מוניות. המישהו הזה יספר לך בדרך מה קורה בעיר ואיזו הופעה חמה עכשיו. שיביא לך כרטיסים למלון. תן לו אחלה טיפ. זה כלום בעלות הטיסה הכוללת. תחליף איתו טלפונים וכבר יש לך נציג בעיר.

הגעת למלון. בקבלה תגיד מיד שאתה רוצה לראות את החדר לפני שמעלים את המזוודות. הפקיד יבין שיש לו עסק עם אחד שלא אוכל כל קציצה וייתן לך ישר חדר סביר. אם החדר לא נראה לך, שאל על שדרוג. יתכן ועדיף להוסיף כמה לירות. תן לפקיד הקבלה טיפ יפה. אתה עוד תזדקק לו.

עזוב את המזוודות. רד איתה לבר. אין כמו דרינק קטן לפתיחת החופשה. בבר שים לב לברמן המבוגר. הוא ראה הכול ושמע הכול. תתעניין בשלומו. שאל היכן גר, משפחה וכו'. הוא ידאג לך.

מידע על מסיבות, נערות ליווי, סמים, לא יודע מה. הנהג, הברמן, הקונסיירג', הדורמן, אפילו המלצר במלון. אתה צריך לקלוט מי מבין עניין. על מי אפשר לסמוך. שאל חופשי: אתה שולט בעיר? הוא יגיד: מה אדוני צריך? תגיד: הכול. משם תראה איך הוא מגיב.

בבוקר תזמין קפה עם חצי קרואסון למיטה. אני נגד ארוחת בוקר. אתה מלא וחסר אנרגיה. קח איזה סיריאל וסגור עניין. ללכת בעיר עם כפתור פתוח בג'ינס על היום הראשון זה באסה.

אין דבר כזה לקחת סתם מלון. אני בוחר תמיד את המלונות הנכונים. המדוברים. לא בגלל הפלצנות. אני נגד ללכת שעות בניסיון לראות את כל העיר. אפשר לשבת והעיר באה אליך. במלונות הנכונים, הבר- מסעדה הוא מקום ששם הכל קורה. יצאת בערב, חזרת בשעה סבירה, המלון שלך הוא הבר הכי חם בעיר. אפשר להכיר, אפשר לשתות בלי הכרה ומעלית אחת מניחה אותך בגן עדן.

כמה מלונות פוטנציאליים:

ניויורק - גנסוורט, סוהו, מרסר, 60 טומסון
פריז - קוסט, הייאט
לונדון - סוהו, סנט מרטין ליין, סנדרסון
ברצלונה - ארט, פרסטיז'
רומא- דה רוסי, ארט
מילאנו - בולגארי
טוקיו - מנדרין אוריינטל טוקיו, הייאט
מדריד - פוארטו, אמריקנה
ברלין- קיו
הונגקונג - פניסולה
קייפטאון - קייפ גראס הוטל

תכנן מראש מתי ואיפה. שוב, אני מעדיף ביסטרו שכונתי או בר יין לצהריים. מספיק כוס יין עם חזה אווז קטן. או פרשוטו, פסטה וגראפה. או בירה וסטייק בינוני לשניכם יחד. בסדר, עם סלט ירוק. לא צריך 8 מנות ולא 7 קינוחים. לך על קטן ואיכותי. תמיד. תחשוב על שם של מקום שאתה אוהב בארץ מגוריך. שאל את הברמן הצעיר, איפה כאן זה ההוא שלך. אל תחפש רחוק. חבל על הזמן. תחשוב שמישהו גאון כמוך נסע חצי עיר כדי לשבת במקום שהוא מטר ממך.

מוזיאונים זה לא פשוט. הרבה מיתוסים והרבה ייסורי מצפון: איך זה היינו בפריז בלי לראות את הלובר?
אוקי. תקשיב. אתה בודק באיזה מוזיאון מוצגת אחת מהתמונות הידועות בעולם. הידועות אני מתכוון מונה ליזה של דוינצ'י, או הבריאה של מיכאל אנג'לו. סע למוזיאון. עלה מיד לקומה הנכונה. מצאת את המאסטר פיס? שב מול הציור. התבונן בריכוז. הציור הזה שווה מבט ארוך. הוא שווה 50 מיליון דולר. לא סתם. יש עוד כמה כאלו:

פיקאסו - רחצה בים או מלחמת שוורים
קלוד מונה - הנימפות
בוטיצ'לי - הולדת וונוס
ואן גוך - חמניות, הגשר, בית קפה בלילה.
מארק שאגל - אירוסין במגדל אייפל
גואן מירו - דמות הפוכה
רנואר- מטריות
גוגן – התאילנדיות

נסה להפנים את הציור. נסה להבין מדוע ריתק את המבקרים. לך הוא עושה משהו? דבר עם נערתך על התמונה. השיחה שלכם ליד תמונה כזו שווה 15 קומות של הליכה במוזיאונים.גמרת עם התמונה? חפש את הקפה של המוזיאון. האשה שלך יכולה להמשיך קצת בלעדיך. אתה תעשה קצת טלפונים למשרד, או תזמין לכם איזה מסעדה מגניבה לערב.

הו, את זה אני אוהב. הגלריות ממוקמות בדרך כלל במקומות מדליקים. באזורי אוף - ביט.( שכמובן יהיו האזור החם הבא.) בתי קפה קוליים, אמנים וסוחרי אמנות. האוויר ספוג בשילוב של תפרנות עם כסף גדול. מעניין. גלריה היא בדרך כלל קומה אחת. אין הרבה הליכה ויש אפשרות למפגשים מעניינים.

למען ההגינות אני צריך לומר שפעם גם אני הייתי שבוי בלופ. כלומר משועבד לרעיון שאם יוצאים לחופשה חייבים לחזור עם הר בגדים חדשים. אתה רץ מחנות לחנות, מודד כאילו היית בובה של חייט ובסוף מגלה שחצי ממה שקנית אתה לא ממש אוהב. מה הטירוף הזה? אפשר לחשוב שזה חינם.

היום השלישי יהיה יום קניות. אתה קמים בבוקר, יורדים לקפה קטן ויוצאים לרחבת המלון. להפתעתה מחכה לכם נהג עם מכונית. הרעיון פשוט: הוא ילווה אתכם לאורך כל היום. יעצור לכם לפני הבוטיקים, אתם תערכו קניות ואת השקיות עם השלל פשוט זורקים פנימה לרכב וממשיכים לכתובת הבאה. לא חייבים מסלול. אפשר לעצור איפה שבא. מציצים. לא טוב? ממשיכים הלאה. הנהג יכול לחנות בדאבל פארקינג או לעשות סיבוב ולחזור תוך רבע שעה. עם האוטו תמשיכו לצהריים ולהמשך הקניות. לא צריך להיגרר עם שקיות כבדות ולא צריך לחזור למלון אחרי כל קנייה. אני מניח שכרגע אתה מלגלג שמה אני מטומטם שחושב שאתה מיליונר. אז לא. זה רק עניין של סדר עדיפויות. מכונית ונהג כזה יכולים לעלות 180 דולר. זוג מכנסיים ורבע. הרי אתם תוציאו יחד 3000 דולר על כל הקניות. לא שווה 5 אחוז תוספת לנהג ורכב? לא שווה שהיא חושבת שאתה הכי חכם, לארג', מפנק ויודע להסתדר? הכי חשוב שגמרת עם כל הסחיבות וההתרוצצויות ביום אחד.

תיירים שמגיעים לניו יורק סיטי גומרים בדרך כלל עם פריצת דיסק, או לפחות כאב גב תחתון היסטרי. הכול מהרצון ללכת ולראות כמה שיותר. תירגע. הנה טיפ קטן שאני מאד אוהב: עצור פעם ביום למסאז' בכפות רגליים. היכנס לפדיקור מניקור. אתה שם את הרגליים באמבט מים חמים ויד חמה ורכה של עובדת (מלוכסנת בדרך כלל) תפנק אותך במסאז', לחיצות ועיסוי עם קרם. אין משהו יותר מחייה נפשות (ורגליים) מזה. שאל איפה המקומיים מבלים. איפה השוק האמיתי. מה האופי של העיר. מתי העיר חיה ומתי רק תיירים מסתובבים ברחובות. איפה האוכל האמיתי. ברור שבערי תיירות כמו ונציה אתה חייב להגיע למסעדות הקטנות של בני המקום. בדרך כלל זה לא יהיה על ציר תנועה ראשי.

יש מסיבות. כל יום ובמיוחד בחמישי שישי. בקש מהמלון שיצלצלו לעיתון האופנה המוביל ויגידו שיש להם אורחת (אשתך) שהיא דוגמנית ידועה בארצה. מאד רוצה לקפוץ לאחת המסיבות המדוברות. שישאירו את השם שלה בכניסה. למסיבות בעיקרון אין בעיה להיכנס, אם אתה לא עושה טעויות. מה זה אומר?! שאתה ונערתך מתלבשים מזעזע, או סופר סופר קלאסה. מזעזע זה שאתה במכנסי גברדין שחורות עם נעלי אולסטאר אדומות. חולצה טי לבנה ועל זה זקט ירוק . לצווארך שרשרת מצדפים. סופר קלאסה זה חליפה שחורה טישרט שחור בחוץ נעליים שחורות שעון שחור ושיער שחור משוח בג'ל (אם מדובר במסיבה רצינית מאד, ואני מדבר על אחת כזאת). אותו דבר אבל אתם מגיעים ממונית שעוצרת מול הכניסה ואיך שאתם יורדים צלם נדחף לכם מול הפנים ויורה פלאשים מעצבנים. אתה מסוכך עליה ועושה תנועות של תנו לעבור מהר. הצלם הוא הברמן הצעיר מהמלון (זוכר שהיית בסדר איתו?) שתמורת 50 דולר בא איתך במונית עם המצלמה שלך. אגב, יהיו לך תמונות אמיתיות מהאירוע.

אל תנסה להספיק ביום האחרון מה שלא תספיק לעולם. קח את הזמן. הזיכרון הכי טוב שיהיה לך זה אתה והיא בספסל בשדרה בברצלונה, שותים כוס יין ומסתכלים בעיניים. גם את הדרך לשדה קח באיזי. אל תגיע עם הלשון בחוץ. שלח את המזוודות ורד לבר. אין לך מה לקנות. הכול שטויות. אל החצי יום האחרון תתייחס בשלווה. שב על כוס יין ועלה למטוס עם טעם של חופשה.