פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      דידי איידול

      שבוע עמוס עבר על מתמודדי, שופטי וצופי אמריקן איידול. לדידי חנוך יש 2 מילים לשופטים - אחת מהן גסה

      השבוע, הסיקור מתחלק לשני חלקים, כי זה היה שבוע כפול. גם החלק השלישי בשלב חצי הגמר, וגם הוויילד קארד.

      וון סמית' - All I Need

      אתם יודעים מה מרשים? היכולת של וון סמית' להפוך את מרווין גיי - המלך - למייקל בולטון. זה היה נורא. ומה שבאמת עצוב הוא שמדובר בבחור באמת מוכשר. בחור מוכשר שאין לו מושג איך לשיר. השופטים היו ה-ר-ב-ה יותר מדי נחמדים איתו.

      טיילור וייפנואה - If I Ain't Got You

      קול לא יציב וזיופים השתלבו כאן עם שעמום. היא נראתה כמו מישהי שמשחקת את תפקיד הזמרת ולא באופן משכנע במיוחד.

      אלכס ווגנר-טרוגמן - I Guess That's Why They Call It The Blues

      חשבתי שנורמן ג'נטל אמור להיות הקומיקאי. אני ממש מחבב את אלכס, אבל סיימון צדק במאה אחוז בקליפ שהראו מהוליווד. מבחינת אישיות הוא 9, מבחינת קול הוא 3. אלכס הלך לאודישנים בתור דאחקה וזה בדיוק מה שההופעה הזאת היתה.

      אריאנה אפסר - The Winner Takes It All

      היא רצתה שישפטו אותה לפי איך שהיא שרה ולא לפי כמה חמודה שהיא ולכן אין ברירה אלא לומר את זה - היא נשמעה נורא. מהשנייה הראשונה ובמשך כל השיר. זה היה סבל. אני מרגיש שהיא חייבת לי כסף על זה שנאלצתי לשמוע את זה.

      ז'ונו ג'וינר - Hey There Delilah

      זה היה אחלה. זה היה ביצוע חכם. הוא נשמע טוב וזה עבד. העיבוד היה טוב, הביצוע היה טוב. לא היינו צריכים לשמוע על הזריקה שהוא קיבל, אבל זה לא באמת משנה. הוא היה כל כך הרבה יותר טוב מכל מה שקדם לו.

      קריסטן מקמנרה - Give Me One Reason

      ההופעה הזאת היתה קצת מוזרה בעיני. כי היא מוכשרת ואיכשהו זה לא כל כך עבר. אולי בגלל העצבים, אני לא יודע. אבל כל השיר היה חסר לה גרוש ללירה.

      נתניאל מרשל - I Would Do Anything For Love

      מיטלוף? באמת? כלומר, באמת? מיטלוף? זה שיר נורא, כמובן, אבל הביצוע של נתניאל היה נורא עוד יותר. הקול שלו קטן מדי לשיר הזה, שלצאת ממנו בסדר הוא משהו שמעטים היו מסוגלים לו. מצד שני, כל מה שקרה בסוף עם ריאן וסיימון גרם לי להחזיר זמנית את הפינה האהובה "מדד התשכבו כבר של סיימון ורייאן". התוצאה היא מיליון.

      פלישיה בארטון - No One

      זה היה ביצוע ממש לא אחיד ברמתו. היו בו רגעים בהם היא נשמעה ממש נהדר. ממש. היו רגעים בהם היא נשמעה נורא. כשהיא נשמעה טוב, היא נשמעה כמו מועמדת אמיתית.

      סקוט מקינטייר - Mandolin Rain

      הנה מה שכתבתי לעצמי בתוכנית האודישנים שלו: "אני מבועת. הקול שלו טוב מאד, ואם נוסיף למשוואה את העיוורון הרי שיש לנו כאן מתחרה ששר בסגנון שאני שונא ושיכול להגיע רחוק מאד בתחרות הזאת". זה עדיין נכון, אבל אני לא יכול שלא לחבב אותו.

      קנדל בירד - This Is For The Girls

      זאת היתה הופעה ממש סבירה. לא מצוינת, היא לא היתה מביכה, לא משעממת, היא פנתה ישירות לקהל הקאנטרי, וזה חכם. אבל סיימון צדק כשהוא אמר שזה היה מעט צעקני.

      חורחה נונייז - Don't Let The Sun Go Down On Me

      סליחה. אני צריך לנגב את עצמי מהשמנוניות הנוראית של הקול שלו. פסטיבל סן רמו חי, בקולו של חורחה נונייז. בעיני זה היה נורא. ממש נורא. איום ונורא. זה עניין של טעם, ויש לשירה כזאת הרבה מעריצים בעולם. אני לא אחד מהם.

      ליל ראונדס - Be Without You

      ההפקה שמה אותה אחרונה כי היא פייבוריטית ובניגוד לאדם - ה"פייבוריט" של השבוע שעבר - היא הצדיקה את זה. גם ווקאלית, וגם מבחינת ההופעה. יש לה נוכחות אמיתית על הבמה. והיא הדבר האמיתי.

      הוויילד קארד

      נתחיל באלה שלא הגיעו לכאן וספציפית בארבעה מהם: קריסטן, פלישיה, ז'ונו ומישוונה. קריסטן ופלישיה הן קורבנות התעללות סדרתית מצד השופטים. שתיהן היו צריכות לעלות בקלות לטופ 32 ואת שתיהן דפקו. מישוונה וז'ונו סתם היו טובים משמעותית מוון, ג'סמין, ריקי, טטיאנה וג'סי. מדובר כאן בסדרה של החלטות אומללות.

      וון סמית'

      הבחירה: צפיתי את זה - על בסיס תגובות השופטים - אבל זה מבאס אותי. לא מגיע לצעקני להיות כאן.

      ההופעה - Sorry Seems to Be The Hardest Word: "מצטער" זאת לא באמת מילה כל כך קשה. לדוגמה, אני מצטער שהוא היה שם. כרגיל, הופעה אובר דרמטית ולא מרשימה מזמר שאין לו מושג מה לעשות עם הקול שלו.

      ג'סמין מארי

      הבחירה: לא צפוי. לא מגיע. לא ברור. כן, היא מוכשרת. אבל הביצוע שלה בשבוע שעבר לא היה בינוני. הוא היה נוראי.

      ההופעה – Reflection: הנסיון להוכיח שהיא ג'ורדן ספארקס החדשה עבד במידה בינונית. היא לא דייקה, אבל אלוהים, זה היה כל כך הרבה יותר טוב מההופעה הקודמת שלה. לא מספיק טוב כדי שאשמח שהיא כאן ופלישיה לא.

      ריקי בראדי

      הבחירה: שוב, צפוי. השופטים אהבו אותו והוא קנה לעצמו תומכים בהופעה המשעממת שלו. אני לא יודע למה, אבל יש עליו דיבור חיובי.

      ההופעה – Superstition: בפעם הקודמת שהוא שר, הוא היה משעמם. הפעם הוא לא היה משעמם. הפעם הוא פשוט לא היה מספיק טוב כדי לשיר את השיר הזה. אם אתה הולך לשיר סטיבי וונדר, אתה צריך להיות מושלם, או לעשות משהו שונה לגמרי. זה לא קרה כאן.

      מגאן קורקרי

      הבחירה: אהובת המדור. צפוי שהיא נבחרה, כי סיימון אמר בזמנו שהצופים צריכים להצביע לה.

      ההופעה - Black Horse and the Cherry Tree: אהבתי למגאן ידועה, ולא רק בגלל שהיא עוצרת נשימה ביופיה. אבל זה היה ביצוע לא משהו. היו בו רגעים טובים, אבל הקול שלה היה קצת שטוח מדי במשך חלקים ארוכים מההופעה.

      טטיאנה דל טורו

      הבחירה: שופטים יקרים, לכו תזדיינו! בחירת רייטינג נטו. נטו. אני אמור להתנחם בכך שלא בחרתם גם בניק?

      ההופעה - Saving All My Love: אררר. היא לא שרה את השיר הזה לפני שבועיים? היא היתה לא נוראית בתווים הגדולים, אבל איומה בקטנים. והיא בלתי נסבלת. כל כך בלתי נסבלת.

      מאט ג'יראוד

      הבחירה: טוב, הכי צפוי. הוא לא היה טוב לפני שבועיים, אבל זה היה עניין של בחירת שיר נטו. מגיעה לו הזדמנות נוספת.

      ההופעה - Who's Loving You: זה היה הרבה יותר טוב מההופעה המביכה שלו מלפני שבועיים. אבל זה עדיין היה פחות טוב מההופעה שלו בהוליווד. אהבתי את זה שטיילור היקס - הזוכה הגרוע בתחרות הזאת - מוזכר כדוגמה שלילית.

      ג'סי לנגסתם

      הבחירה: אההה. טוב? היא היתה בסדר עם עיבוד נוראי בשבוע שעבר.

      ההופעה - Tell Me Something Good: הקול שלה פשוט לא נשמע נעים. היא נראתה נהדר, אבל נשמעה לא טוב. אתם יודעים מה? אני חוזר בי. גם לה לא הגיע להיות כאן. איפה פלישיה?

      אנופ דסאי

      הבחירה: הכי מגיע לו. היה צריך לעבור בשבוע הראשון.

      ההופעה - My Prerogative: ציפיתי ממנו ליותר. הוא לא דייק, אבל זאת היתה הופעה טובה. הוא יודע מה לעשות על הבמה.

      אפילוג

      עלו מסיבוב 3: ליל, סקוט, חורחה

      עלו מהויילד קארד: מאט, אנופ, מגאן... וג'סמין?

      עלו אחד על השני בסוף השידור: סיימון וריאן.

      סוף טוב, הכל.... טוב?