באסה או קלאסה

אין דבר מדכא יותר מבינוניות. האמצע הזה, ילד הסנדוויץ' של ההישגיות, הוא האויב של כל מי שמונע מריגושים. זה שהפסגה עדיפה על הבינונית זה ברור, אבל מבחינתי גם התחתית היא מקום טוב יותר להיות בו. הבינוניות הממורכזת אינה מאיימת; היא חמימה, נוחה ופונה למכנה משותף עצום, שכן העולם משופע בה ובאנשים שחפצים בקרבה. היא ספר של יהודית קציר, סדרה של האחים ברבש, סרט של ג'ואל שומכר. היא גרוב ארמדה.

העניין עם גרוב ארמדה – צמד בריטי בטעם דלורית מאודה - הוא שמשום מה הם נתפסים כאיזה מין קאטינג אדג'; הצייטגייסט של הצליל המועדוני עם תווית איכות שהוענקה להם בטעות. הסיבה היא "At the River", פנינת דאונטמפו שהתפלקה להם, לא ברור איך, עם סולו טרומבון שמרים בכל פעם מחדש את השערות על העורף. אחרי "At the River" גרוב ארמדה היו צריכים להתפרק ולחיות כמו מלכים מהתמלוגים שהגיעו מכל אוספי הצ'יל אאוט שדהרו עליו (בשלב מסוים בתחילת העשור חשבתי כבר שיש כאן איזה ברטר, או חוק עזר שמחייב כל אוסף צ'יל אאוט להכליל בתוכו את "At the River") . משום מה הם דווקא החליטו להמשיך והוכיחו פעם אחר פעם באופן עקבי למדי ואף עיקש כמה הם סתמיים. קטעים כמו "Superstylin" – השילוב הכי מצחיק בין האוס לראגא - "If Everybody Looked the Same" ו"Inside My Mind" היו כולם קטעים איומים מסוגם, אבל רק על שיר אחד גרוב ארמדה זכאים להיכנס למדור הזה. אני מדבר כמובן על "I See You Baby" – אחד השירים הכי מרגיזים שיצא לי לרקוד אי פעם.

הדילמה כאן היא האם להתייחס לגרסה המקורית, או לרמיקס המוכר יותר של פטבוי סלים, שהוא זוועה לכשעצמו, אולם מסוג אחר לגמרי. היות והגרסה המקורית היא זו שממשיכה להיות משודרת בתדירות די גבוהה בכל פעם שאיזה עורך מוזיקלי רוצה לשים איזה משהו צעיר ופרוע, נדמה לי שעדיף לדבוק בה ולהשאיר לנורמן קוק את הכבוד המגיע לו עם מדור נפרד שיגיע בקרוב.

איך זה שדווקא הדיסקו העבש הזה הצליח להשתמר בתור איזו קלאסיקת דאנס? בזכות הגימיק כמובן. בדומה לזבלונים כמו "Shut Up and Sleep with Me" ו"I've Noticed You Aroud (Would you Go to Bed with Me?)", ל"I See You Baby" יש אלמנט פסבדו-פרובוקטיבי עם השורה החוזרת "Shaking that ass". "אני רואה אותך מותק מנענע את התחת" הוא משפט גס בטירוף שגובל בפורנוגרפיה; כי "תחת" זו הרי כזו מילה אסורה, מלוכלכת ומעוררת מינית, שהשימוש המרובה בה במהלך שיר משול ליחסים בין סלמן רושדי והאיסלאם. אין לי ספק שגרוב ארמדה הבינו בזמן אמת שהם עלו פה על משהו עם התחת הזה, ולכן שמו אותו בלופ לא נגמר, שמנפח את הווריד במוח אחרי דקה בערך (ובאמת, גם אלה שחושבים שמדובר בשיר טוב, עשו ניסוי ובדקו כמה זמן אתם יכולים להקשיב לשיר הזה מבלי להשתעמם/ להתעצבן). אם חשבתם שעם המוטיב האחורי הגיע השפל, הכינו לנו גרוב ארמדה עוד הלצה – השורה "Alright don't touch me", שכאילו סותרת את כל מה שחשבנו שהשיר מספר עליו עד כה. כי אם עד עכשיו הייתם בטוחים שהעלילה הולכת לכיוון אחד, גרוב ארמדה מערימים עלינו ומפתיעים – "אני רואה אותך מנענע את התחת, אבל היי – אל תיגע בי". שזו סוגיה מרתקת בפני עצמה – מה בעצם מנסים גרוב ארמדה לומר לנו כאן ? שתחת יפה פוגש לפעמים פרצוף מכוער? שלכל אחד יש את הזכות להסתכל אבל זה לא אומר שהוא רוצה שיגעו בו? אותי הם היו מצליחים לבלבל, אם רק היה לי אכפת.

עניין נוסף שמתעורר כאן, הוא האם בזה שגרוב ארמדה מדברים על עכוזים מתנועעים, הם בעצם רומזים לנו שזה מה שאנחנו צריכים לעשות כשאנחנו שומעים את השיר הזה. תתעלמו מהמקצב המונוטוני והפרימיטיבי, מהבייסליין שנגנב משיר דיסקו ישן ומולבש כאן בצורה מגושמת על הביט, מרעשי הרקע הכאילו מתוחכמים והלא מעודנים ותתרכזו ב"תחת", כי זה כנראה מה שיזיז לכם אותו. אז לי יש רעיון אחר לגרוב ארמדה – למה שלא תקחו את השיר הזה ותדחפו אותו לתחת שמתנענע? ככה כולם ירוויחו.