מי יהיה הילד הראשון אצלנו?
כל הרעות החולות מהעולם מגיעות גם אלינו. "האח הגדול", המשבר הכלכלי, פופ זול. דווקא ילד חמוש ברובה שיוצא למסע הרג וקוטל ילדים ומורים זה עוד לא היה לנו. כל הסיבות קיימות - מערכת חינוך גרועה, מורים שנותנים את כל הסיבות שבעולם לטבוח בהם ותלמידים שבאים בבוקר בקריזה. אצלנו מסתפקים, בינתיים, בפצצות סירחון. ברור שגם זה יגיע.
השאלה היא מי יהיה הראשון? בוריס מנתניה, שעלה רק עם אימו האלכוהוליסטית, או גיא בן הטובים מהרצלייה, שלא היה חסר לו כלום ואפילו לקח מורה פרטית במתמטיקה; ואולי יהיה זה דווקא אגבה שמאז שעלה, לא באמת הרגיש שייך.
בוריס, גיא או אגבה אחד מהם יהיה הראשון. הוא יהיה בן 16, שאף אחד לא צפה שדווקא הוא יהיה הראשון, חוץ משכנה אחת, שתמיד אמרה שהילד הזה נראה לה שקט מדי.
למה משפחת קליינשטיין משתפת?
בפרק הקודם ריטה בכתה. בפרק הזה רמי מסביר. בפרקים הבאים: משי מתקשה לקבוע מה יותר קשה לה, כל שבת שנייה אצל אבא או שבוע שלם אצל אימא? ובקרוב, משפחת קליינשטיין - המחזמר "לילות ללא רמי", הסרט "ימים ללא ריטה", והביוגרפיה שיכתוב חבר המשפחה. הזוג הזה קיים ממש לא בגלל המוזיקה. רק בגלל הדיווחים.
כמה עניין מעורר מקום אחד?
יש מקום אחד במדינה שמעורר עניין רב והזדהות עמוקה. אנחנו עוקבים בציפייה לראות מה קורה שם. מי מגיע, מי היה. יש שמגיעים למקום רק כדי שיראו אותם. מי שנכנס זוכה לנקודות ולתשומת לב. ידברו איתו, ידברו עליו. התקשורת מצלמת ומקליטה את הנעשה שם כמעט כל הזמן, מדווחת יום-יום, שעה-שעה. מי שמגיע מדבר לנמצאים במקום, וגם פונה למצלמות. מבהיר את עמדתו, מנסה לשכנע. יושבי המקום מתהלכים חסרי מנוחה אנה ואנה, או סתם יושבים, מדברים ביניהם, מתחבקים, מתנשקים. לעיתים המתיחות עולה. מישהו מתפרץ על אחר, דרמה, צעקות, לפעמים גם בכי ודמעות. הלב נקרע. מה יהיה בסוף?
אני מדבר כמובן על אוהל המחאה לשחרור גלעד שליט. ככל שעובר הזמן נתעניין בו פחות. שלא כמו תוכנית ריאליטי שהעניין בה רק הולך ועולה, עד לרגע אחד גדול שבו אדם אחד מקבל הרבה מאוד כסף.
איך נראים החיים במפעל 'עוף העמק'?
היא: כמה זמן אתה פה?
הוא: לא הרבה. מפחדת?
היא: בטח. זה החיים שלי אחרי הכל, לא?
הוא: ברור. לכולנו יש אפרוחים קטנים בבית שצריך לדאוג להם.
היא: יש חדש?
הוא: יש דיבורים, אולי יגיעו להסדר. בינתיים יש לנו עוד כמה ימים.
היא: תאמין לי, זו שחיטה מה שקורה פה. כל אחד מפחד על עצמו.
הוא: אני יודע. בגלל זה אני חושש שבסוף לא יסגרו.
היא: אם המפעל ייסגר, אנחנו נשתחרר, נקבל את החיים שלנו במתנה.
הוא: אני נשבע, אם הוא נסגר, אני אחזור בתשובה.
הוא והיא: שיסגרו אותו כבר !!!
(שיחה שהתקיימה השבוע בין שני תרנגולים שניצלו משחיטה בעקבות סגירת עוף העמק)