פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      מוטב מאוחר

      מה כבר אפשר ללמוד על "לייט נייט" עם ג'ימי פאלון אחרי שבועיים בלבד? לא מעט. ניב הדס אינסומניאק

      במונחים של רצועת רוחב טלוויזיונית כמו לייט נייט, פרק זמן של שבועיים הוא זניח כמו גם נצח. זניח, כי כמה כבר אפשר ללמוד על איכות המונולוג, הדינמיקה בין המנחה ללהקה, האופי של המערכונים, או האישיות הטלוויזיונית הבלתי מגובשת עדיין וכישורי הסמול טוק והראיון של המנחה? נצח כי שבועיים של מקצוענות מתקתקת מביאות לשיפורים של מאות אחוזים בכל פרמטר מדי יום והאינטנסיביות לא מאפשרת נפילות מתח או מקום לטעויות.

      כל ההנחות הללו תקפות לגבי השבועיים הראשונים והלגמרי לא רעים של ג'ימי פאלון כיורש של קונאן אובריאן ב"לייט נייט" של NBC בתוספת לנתון משמעותי נוסף שראוי להילקח כאן בחשבון – הקליבר של האורחים; רוברט דה נירו, קמרון דיאז, טינה פיי, ג'סטין טימברלייק ודרו ברימור. לכל אלו – כוכבים בסדר גודל שמגיע לחנוך תכנית חדשה עם רייטינג גבוה מובטח - אסור לפאלון להתרגל ולו לרגע. גם ההתרפקות על העבר המשותף עם פליטי סאטרדיי נייט לייב כמו פיי, טרייסי מורגן או אורחים שהגישו את התכנית ועבדו יחד איתו הן לא משהו שהוא יוכל לבנות עליו לטווח הארוך.

      יותר אנדרסטייטמנט

      פאלון הוא לא קונאן. גם לא יהיה. זה אולי לא פייר לומר את זה אחרי תקופה כה קצרה, אבל נדמה שאותה חדות ומהירות תגובה שאפיינו את הג'ינג'י, אינן מנת חלקו. כמראיין הוא קצת חנפן, נוטה להתקפי צחוק לא אמינים מהבדיחות של האורחים וממתעקש לחזור על הפאנצ'ים ולהסביר אותם. מה שכן, הוא עוד ילמד לרסן טאלנטים מהליגה הארצית שהיום עוד עושים לו אבו-עלי ויש לו הרבה חן וקסם אישי, שמוציאים אותו מרגעים מתים; והכי חשוב אם הוא לא התאבד אחרי הראיון הראשון עם דה נירו (משימה שמראש לא ברור למה הוא לקח אותה על עצמו), סביר להניח שמכאן העניינים רק ישתפרו. פאלון הוא גם חנון הרבה יותר גדול, במובן הגיקי של המילה; הוא מגושם, פעיל בבלוגספירה ומתלהב מגאדג'טים, איתם הוא התחייב להתמיד, כמו אחרון גולשי וואלה! Tech (ואם כבר זה מזכיר לי שהתוכן השיווקי של אפל ושארפ ממש בוטה). בניגוד לקונאן שתיעל את הקונטרסט בין החלקלקות הלשונית שלו למראה הגמלוני לטובת מתח מיני עם הכוכבות הלוהטות שישבו על הספה מולו, פאלון בינתיים נורא נבוך (וזה מוזר כי בואו נודה באמת – פאלון הוא די חתיכוס).


      במערכונים נרשם שינוי סגנוני שמתנער קצת מהנונסנס עם דגש על הומור פחות פרוע עם הרבה אנדרסטייטמנט, כשהדוקו בסגנון "הוליווד הילס", "קומה 7 מערב" עשוי להתגלות כפנינה. בנוסף אפשר להבחין להרבה יותר אינטראקציה עם הקהל עם כל מיני מיני-שעשועונים ביזאריים כמו "לקק את זה תמורת 10", פינה בה שלושה מתחרים מהקהל מתבקשים ללקק חפצים שונים ומסתמנת כהברקה, שאפילו דרו ברימור אהבה.

      מקסימום יהיה לנו עוד ג'יי

      מי שעד עכשיו מהווים את הבונקר של כל תכנית הם הרוטס, להקת הבית שהיא הברקת ליהוק פסיכית. המעברים שלהם מקוריים ומרעננים את השמרנות שאפיינה את המקס ווינברג 7, שיתוף הפעולה שהם כבר מייצרים עם ראפרים שמגיעים כאקטים המוזיקליים מועיל לשני הצדדים ומי שראה אותם מנגנים לג'ון בון ג'ובי את "Wanted Dead or Alive" ומצטרפים בהתלהבות לפזמון מבין כבר שיש להם פוטנציאל קומי.

      אז כרגע, והדגש הוא על כרגע, "לייט נייט" עם ג'ימי פאלון הולכת להיות פחות קורעת מצחוק והוא לא הולך לשנות את הז'אנר. היא תהיה עוד בורג במכונה היחצנית המשומנת של תעשיית הבידור האמריקאית וספק אם תתרום לפנתיאון האמריקאי את כמות הבדיחות העצומה שייצר הצוות שקדם לה. במקרה הטוב נופתע ונאכל את הכובע; במקרה הגרוע פאלון יהפך לתואם ג'יי לנו שיעלה את הרייטינג וייפול לבינוניות (מה שקשה להאמין בתכנית שמפיק לורן מייקלס). אז מה? זה עדיין יהיה יופי של מקום לראות בו את אן האתוויי.

      "לייט נייט" עם ג'ימי פאלון, כל לילה ב-23:15, יס