בכורה: איגי דיין - "ידעתי"

את ההודעה על מות דודו, דוד יקותיאלי, קיבל איגי דיין בחדר מלון בלוס אנג'לס לפני פחות משנה, במאי 2008. משינה הייתה בסיבוב הופעות מצליח באזור כשדיין שמע את הבשורה שהחלה בתערובת מוזרה של הלם מחד ואדישות מאידך. "זה טלטל אותי, אבל הרגשתי שאני אמור לבכות ולא ידעתי לעשות את זה באותו רגע", מספר דיין בראיון מיוחד לוואלה! תרבות. "זה חתיכת דבר כבד ונורא, המחשבה שעברה לי בראש היא שאני לא עומד בסטנדרטים של האבל שאני אמור לעמוד בהם, אבל רגע הבשורה היה רק הרגע הראשון והשאר תוקף מאוחר יותר. כשנחשפתי לשירים שדודי כתב הבנתי שהוא חי חיים יותר ארוכים ממה שהאמין שיחיה והם היו יפים יותר ממה שאפשר היה לחשוב. השירה שלו הייתה מאד חדה ונוקבת ויחסית לנתוני הפתיחה של חייו, הוא הצליח לעשות הרבה".

"משפחתה של אמי מנתה שבעה אחים ועד גיל 15 אני זוכר את החוויה המשפחתית כמאוד חמה. כל אחד מהדודים היה בשבילנו עולם ומלואו, חבורה עם הווי שכיף להימצא במחיצתה. בגיל 15 פניתי למקומות יותר קודרים בחיי והביקור אצל המשפחה לא היה ה-דבר, ובכל זאת, הזיכרונות שלי מדוד היו מטורפים. מדובר באיש שהיה הכל, ממתאגרף ועד איש ביטוח ובלש פרטי. הוא היה אדם שנון, ציני ואחד שכיף לדבר איתו. לא היו לו ילדים, אז הוא ראה בכל אחד מילדי האחים את הילד שלו"


יום אחד פנתה לדיין בת דודתו וביקשה שיעיין ביצירות של יקותיאלי. "היא אמרה שהמשפחה מאד תשמח אם משהו מהדברים שלו ייצא לאור", מספר דיין. "דודי הסתובב בחבורה מאד מכובדת של משוררים, אבל פנה לכיוון אחר. כשקראתי את השירה שלו הבנתי פן שלם בעולם שלו שלא הכרתי. כשקראתי את הדברים גיליתי מי היה בן אדם וזה שימח אותי במובן הזה. הבן אדם השאיר לאנשים דרך להסתכל על החיים, כאילו חוויתי משהו מאד "נעים" עם המוות הזה - במקום שהוא יתרחק ממני, הוא התקרב אליי. קיבלתי הרבה תשובות ואפילו לא הגעתי לחצי מהחומרים"


תוצאת החשיפה הזו היא סינגל כפול וחדש לדיין, שחומרי הסולו האחרונים שלו שוחררו בשנת 1992, באלבום המצוין "משהו ממך". השיר הראשון בסינגל, "ידעתי", נכתב בהשראת כתבי דודו ואילו "הרכבת בגווי" הוא טקסט של יקותיאלי אותו בחר דיין להלחין ולבצע. "'הרכבת בגווי' הוא חבילה כל כך יפה של מילים ורוחב יריעה", מספר דיין, "עד הוא גרם לי להסתכל על השיר שלי ולראות שלושה בתים, שבכל שורה יש בקושי שלוש מילים, שיש בהן אמנם דקויות, אבל לא ברמת העומק של 'הרכבת בגווי'. לא ידעתי מה לחשוב על 'ידעתי', לא פענחתי את הזהות שלו. אחרי ההתעסקות באולפן, הבנתי שהפשטות היא הכוח שלו. הוא לא מתכסה, זו חלק מהחדות שבו"


דיין, 43, מגיע לשלב הנוכחי בקריירה שלו כשהוא מפוכח לחלוטין. המתופף של הלהקה המצליחה ביותר בישראל מבין כי כוחו בקולקטיב יהיה לעולם חזק יותר מכוחו כבודד, ועם זאת הוא לא מוותר על המרחב הפרטי שלו. "במשינה כולנו מתהדרים בנוצות של האחרים", מספר דיין. "אני מתופף טקסטים של יובל בנאי והוא שר על התופים שלי. מלבד הלהקה, אין לי כישורי חברות, למעט אנשים שאני עובד איתם מוזיקלית. לכן העולם הפנימי הפרטי שלי הוא לא של 'חבר'ה' ולכן הרגעים שלי עם המוזיקה הם של סערה והתבוננות פנימית, היכרות עם עצמי והצורך לנגן את זה החוצה – מה שלא אוכל לקבל לעולם בלהקה. למעשה, אף אחד אבל בלהקה לא יכול לקבל, גם כשיובל רצה את הלבד, הוא הלך ועשה דברים לבד".

"לא תמיד. אבל אני אומר לעצמי 'יש לך את הלהקה הכי טובה שמישהו יכול לחלום עליה, היצירה שלך פתוחה לכל דבר שתרצה. אם אתה לא יכול לייצר את המשמעת והמרקם העדין של האיזון – כל זה לא מגיע לך'. יש לי המון טוב במשינה והמון בחיים האישיים, ואם אני לא מצליח לעשות מכל זה טוב אחד גודל – אני דביל. האיזון הזה הוא המשימה שלי עכשיו, לא בהכרח להקפיד על ערכים אסתטיים או הגשמת האינדיבידואל שלי. להיות חבר במשינה זה טבע בשבילי, לא משהו שאני צריך להגיד לעצמי לעשות והכל קורה לבד בלהקה הזו – הריבים, המוזיקה, הכל – ואני צריך ליצור את הבאלאנס. הלהקה זה הדבר הכי גדול בחיים של כולנו, אבל מחוצה לה כולנו יוצרים משהו שהוא אנחנו".

"היום יותר מתמיד. יש לנו סולן שגר בגליל וכשהוא לא שר, הוא מגדל זיתים או מה שהוא לא עושה שם. שאני אגיד לו לא לגדל זיתים? אנחנו כבר לא בני 18 ולא גרים ביחד במרכז העיר".

"בעבר היינו בונקר – אף אחד לא משחק בשום קבוצה אחרת. בתקליט הראשון שלי בעצם לקחנו ברייק של שנה כי אחרים גם רצו לעשות דברים אחרים ואחר כך היה הפירוק. אנחנו לא מעונינים להתפרק או לצאת לשנת שבתון ולכן אף אחד לא אומר לשני מה לעשות".


אם אף אחד במשינה לא אומר לשני מה לעשות, סימן שאלבום חדש בדרך. דיין מאשר וחושף כי הלהקה נמצאת בחזרות אינטנסיביות לקראת כניסה לאולפן. "בעבר כמעט סיימנו שירים ולא אהבנו אותם, עברנו כל מיני גלגולים עם הניסיון להשלים את הדיסק. אחי, נאור דיין, שמנגן איתנו בסיבוב האקוסטי מנגן גם בחזרות, שם אנחנו נותנים בראש. נאור לובש את הגרזן החשמלי ויש לנו מוזיקה שלא הייתה לנו קודם, גם בגלל הנגן הנוסף שיש לו אינפוט אחר וגם בזכות יובל, שכתב מילים טעונות מאד בעקבות כל התפניות והמצב, כך שיש טקסטים באמת לא סתמיים וכל אחד מהחברים הביא איתו חומרים מאד מרגשים. אנחנו רוצים להגיע למצב שאנחנו מנגנים 10-14 שירים מצוין ואז להיכנס לאולפן ולהקליט אותם".

"אני חושב שזה יהיה נחמד ואני חושב שהגיע הזמן בשביל אלבום מלא שלי. אבל כשהלהקה מנגנת שיר בחדר חזרות – אם השיר לא טוב, זה נופל דרך החורים וכשאתה יושב לבד, המחשב לא יגיד לך 'תשמע זה חרא'. אין פידבק בכלל. לכן לא מדליק אותי להתעסק בבחירה של השירים ובחיפוש אחר הפידבק. מכאן המצאתי לעצמי את הרעיון שבמקום לעבוד על כל השירים ביחד, אז אני עובד עליהם בנפרד. אני לא נגד התקליט, אני מקווה שזה יגיע עד לשם, שמישהו יחשוב ששווה שיהיה עשרה עותקים בחנות של הדיסק הזה".

"גם בתקליט הראשון שלי וגם בביצוע של ריטה הייתי צריך ליצור הרבה מאד מהומה כדי להרגיש נוח בתוכי. זה הרעש של הגיטרות ולהרחיק את הצופה ממך, רציתי ליצור מסך של רעש ובלאגן כדי שלא להיות אינטימי מדי. היום אני במקום הפוך - אני אוהב דברים רועשים, אבל אני רוצה קשר ואני רוצה שזה יהיה קרוב. אם היה מגיע משהו מתאים של ריטה, הייתי מבצע אותו קרוב יותר. בינתיים אני דווקא אבצע שיר של מתי כספי בהופעות ואותו אולי אני אקליט".

איגי דיין יופיע בפאב ה"בי-בר" שבקרית חיים, ב- 31 במרץ בשעה 22:00. הופעות נוספות:

14.4, פאב "ג'וליאן" בראש בפינה


22.4, מרתף 10 בחיפה