כבש בעור זאב

"די בסדר, באופן מפתיע. לא עשיתי את זה כדי להיות פרפורמר יותר טוב, אבל כן התחלתי עם זה כדי להיות זמר טוב יותר שמקשיב פתאום לשירים שלו בריכוז יותר גבוה. ניסיתי לברר אמיתות מסוימות לגביי האמנות שלי וגיליתי שאני די נהנה להופיע בצורה הזו"

"מה שמעניין לגבי למבצ'ופ הוא שכולם עושים משהו אחר במוזיקה מלבד למבצ'ופ, חוץ ממני. אז כשהודעתי להם שאני יוצא לטור סולו הם כולם הסתכלו, הנהנו ופשוט חזרו לעשות את מה שהם עשו מחוץ ללמבצ'ופ בכל מקרה, כך ששום דבר אמיתי לא השתנה. זה מאד נחמד, הרבה פחות מסובך לקבוע לבן אדם אחד חזרות מאשר ל-16"

"זה נכון. תמיד קינאתי באמני הבלוז מתחילת המאה שעברה שהיה להם אומץ להופיע באופן חשוף מול קהל. אף פעם לא חשבתי שאני מסוגל לזה ואף פעם לא חשבתי על מוזיקה באופן כל כך חשוף. אני בא מכיווני מחשבה מאד קומונליים בכל מה שקשור למוזיקה, תמיד האמנתי בשיתוף וחלוקה ופתאום נורא כיף לקבל את ההחלטות לבד"

"זה בדיוק כל הכיף! אני לא עומד על הבמה ותוך כדי הביצוע חושב על הכינור שצריך להיכנס או הליין של הבס שמתפספס. אני מקשיב רק לשיר ותוך כדי אני מגלה דברים שלא ידעתי עליו. אחרי שהתחלתי להופיע לבד, הבנתי את השירים שלי טוב יותר"

"זה סגנון החשיבה של האנשים על המוזיקה שלנו, שאני לא כל כך מזדהה איתו. אני לא חושב במושגים האלו, אני לא רואה בעצמי 'אלטרנטיב קאנטרי'. אני חושב שאנשים נוטים להתבלבל בין ההגדרה הזו למקורות המוזיקליים שלנו. אנחנו הרי מנשוויל בארצות הברית ויש לנו השפעות קאנטרי במוזיקה. אבל אני לא חושב על המוזיקה שלנו במושגים החלטיים כל כך. בכלל, אני לא אדם של מסקנות חותכות. אני ממשיך לחפש".

"או הו. אני עדיין המום לגמרי מזה שאני מגיע אליכם. זה כנראה יכה בי בעוצמה יותר גבוהה כשאגיע, אבל כשהבנתי שאני נוסע לישראל התחלתי לחקור הכל על המקום ואני מתכונן שהראש שלי ממש יעוף מהמקום הזה. דיוויד ברמן מהסילבר ג'וז סיפר לי על החוויה הבלתי נשכחת שהייתה לו כאן, שהשפיעה עליו מאד לטובה. אני מאמין שלא אחווה את זה בעוצמה דתית כמו שלו, כיוון שהשורשים שלנו שונים, אבל אני בהחלט מצפה לחוויה בלתי נשכחת".

"התחלנו להופיע הרבה יותר. ההרכב התעצב באופן שאפשר לנו להיות יותר ביחד ולחוות את המוזיקה יותר לעומק. היינו חייבים לשים לזה לב, כי האנשים שהיו איתנו בתקליטים הראשונים כבר לא שם, אלא הילדים שלהם. זה חייב שינוי"

"זה מצחיק, אני רואה חבר'ה שלמדו איתי בתיכון וברור לגמרי שהם לא מבינים שום דבר במוזיקה עכשווית. אני לא יודע כמה הם מאזינים לרדיו או הולכים לחנויות התקליטים שנעלמות גם ככה, אין לי מושג עד כמה מוזיקה תופסת מקום בחיים שלהם. לכן מרגש אותי מאד לראות את מיקס הגילאים שמגיעה להופעות שלי, ממבוגרים בגילי ועד ילדים בגיל העשרה שאוהבים את למבצ'ופ. בכלל, לא ייאמן שמקשיבים למוזיקה שלנו למעלה מעשרים שנים"

"אם הייתי יודע, הייתי מוכר יותר תקליטים"

"זו שאלת מיליון הדולר. אני חושב שישנה הערכה אירופאית לדברים אמריקניים שורשיים שמגיעים לאירופה. לכן אני אף פעם לא מבין מדוע האמריקנים לא מרוצים מהקבלה שלהם באירופה. אני, כשאני מופיע בארצות הברית, זה תמיד במקומות קטנים שבהם אני יכול לנהל שיחה עם הקהל ובדרך כלל בא אליי לפחות בן אדם אחד ואומר לי "הופעה מצוינת, אפילו לא ידעתי איך קוראים לך עד הערב"

"בתקווה, תהיה לנו שיחה נחמדה אחד עם השני, נתקשר ישירות וזו תהיה הזדמנות מצוינת להחליף רעיונות. אני מאד ארצה ללמוד משהו מההתנסות הזו, כך שאני אשאל שאלות, אשיר שירים ואז נדבר עליהם קצת"

"אני מצייר המון. בעיני, יש הרבה דמיון בין מוזיקה לציור, כי מדובר בשני סוגי אמנות שמסמלים מיקוד ברעיון או אובייקט מסויים. אני גם אדם מאד מתבונן במוזיקה שלי והציור הוא תרגול מצוין בהתבוננות ומיקוד, שהופך חד יותר ויותר עם השנים. חוץ מזה, זה הרבה יותר טוב מסמים"

קורט וגנר, סולן להקת למבצ'ופ, יופיע בישראל ב-6 באפריל במועדון הבארבי בתל אביב. ארז סוטו המוכשר יהיה המופע הפותח. הדלתות ייפתחו בשעה 21:30, כרטיס במכירה מוקדמת יעלה 135 שקלים ובערב המופע – 150 שקלים.