אם.טי.וי אמריקה שוב מרים את ראשו השמרני המכוער, ולא בלי לבדר אותנו, כמובן, גם אם ההנאה שאנחנו שואבים מהרעיונות של הערוץ לא תמיד עולה בקנה אחד עם כוונותיו המקוריות אלא נושאת יותר משמץ של אופי אנתרופולוגי. אבל איך שלא יהיה, אם.טי.וי מצא פטנט כל כך גאוני לדחוף לנוער את החלום האמריקאי במורד הגרון, שלא ברור איך בבית הלבן לא חשבו על זה קודם.
לתוכנית המדוברת (שגיליתי לראשונה לפני שבוע, כשנתקלתי פתאום בקליפ ל"גיב איט אוויי נאו" של הרד הוט צ'ילי פפרז ולקח לי די הרבה זמן להבחין בעובדה המשונה שאנתוני קידיס דומה לירקן ברחוב שלי) קוראים "להיות..." (Becoming), והרעיון שעומד מאחוריה הוא שכל אחד יכול להפוך ליום אחד לאליל שלו, בין אם זה ריקי מרטין או חברי להקת לימפ ביזקיט.
אכן רעיון קסום, שעד כה היה שמור לאנשים כמו טוביה צפיר, אלא שזה לא כל כך פשוט. כדי שאם.טי.וי יבחרו בך לניסוי שלהם בהגשמת חלומות אתה צריך כמובן להתאים לדרישות החיצוניות של האליל המבוקש (טוביה היה מתקבל מקסימום להיות פרד דרסט), שזה מובן, אבל הבעיה האמיתית היא שאתה צריך לשתף פעולה במאת האחוזים עם האתוס האם.טי.ויזיוני. במילים אחרות: אתה צריך נורא נורא להתרגש ברגע שמודיעים לך שנבחרת (לעיני המצלמות כמובן), להעמיד פני מופתע כמו מי שנכנס למסיבת ההפתעה שחבריו ארגנו ליום הולדתו כאילו שהוא לא יודע מה הם מתכננים כבר שבועיים, ולהחצין את הרגשות האלה בצורה הכי מלודרמטית שאתה רק יכול. במילים אחרות, כדי לזכות בכבוד ולהפוך לאליל הקליפים החם של העונה, אתה צריך להיות ילד טוב, שזה אומר לבכות פעמיים (פעם אחת באופן נבוך, כשמודיעים לך שנבחרת, ופעם שנייה ברגישות ובכנות, בתום החוויה, כשאתה מודה לערוץ מקרב לב, כאילו הם מימנו את ניתוח השתלת הלב של אימך) ולצחוק ממש הרבה באמצע, כדי שכולם ידעו שאם.טי.וי עשו לך מה זה יום כיף.
אה, ועוד משהו. בנאום הסיכום אתה צריך להגיד שהיה לך הכי כיף בעולם, אבל שלמדת שלהיות כוכב זאת עבודה נורא-נורא קשה ושהחוויה רק גרמה לך להעריך את בריטני ספירס (או איזה כוכב שלא הפכת אליו) עוד יותר. אם אתם יכול לעשות את כל זה בצורה משכנעת אתם בפנים. לכל השאר (הריקודים, המימיקה, הבגדים, השיער, האיפור), הערוץ כבר ידאג.
כל המשתתפים בשני הפרקים שאני ראיתי בסדרה עמדו במשימה בגבורה רבה. קריסטן, סטודנטית מלאת אנרגיות חיוביות מיו.סי.אל.איי, שעברה טרנספורמציה פלאית לבריטני ספירס, הקפידה לצעוק "או מיי גוד" כל כמה דקות ובאמת מאוד התרגשה מהלימוזינה, המלון המפואר בו שיכנו אותה ללילה, טיפול הספא המלא וכל הבגדים המדליקים א-לה בריטני שהיא קיבלה במתנה. היא אפילו התוודתה בפני המניקוריסטית שהיא תמיד היתה מעריצה נורא גדולה של בריטני, ושהפעם הראשונה שהיא ראתה את הקליפ של "היט מי בייבי וואן מור טיים" הקליפ שבו היא עתידה לככב בליפ-סינק בתום הפרק - היא הזדהתה עמוקות עם הדמות על המסך. גם כל הבנים שהובאו מכל קצות היבשת כדי להפוך לבקסטריט בויז הם מעריצים ענקיים של הלהקה, ולכן הם ישמחו ללמוד את תנועת ה"לנגב את הפירורים מהשולחן" וכל שאר התנועות הנחוצות להשלמת הכוריאוגרפיה הבקסטירט בויזית.
ומה הקהל בבית לומד מכל זה? א. שאם.טי.וי זה ארגון ממש-ממש נדיב שמגשים לאנשים חלומות, אבל שהם לא יחשבו לרגע שהם יכלו להגשים את החלומות האלה בעצמם. ב. שגם בחורות שעברו את גיל 14 מעריצות את בריטני ובחורים הטרוסקסואלים שלומדים בקולג' מעריצים את הבקסטריט בויז, אז אין מה להתבייש. ג. שכדי להיות כוכב צריך תקציב של מיליוני דולרים, אז אל תנסו את זה בבית, ילדים. ד. שהציצים של בריטני האמיתית תמיד גדולים יותר.
* השבוע ישודרו "להיות בריטני ספירס" בשבת ב-10:30 וב-14:30, וכן "להיות ג'ניפר לופז" ביום שני ב-22:00
סבתא, למה לג'ניפר לופז יש שפם גדול כל כך?
22.11.2001 / 10:21