וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

אל תוותרו עליו

רועי כ"ץ

20.3.2009 / 4:30

חבל לשחוט קריירה בועטת ונצחית של אמן גדול כמו שלום חנוך, רק לשם השחיטה. רועי כ"ץ חיית לילה

הקלישאה אומרת שאת ההמבורגרים הטעימים ביותר מכינים מפרות קדושות. שלום חנוך, למרות מבנה גופו הגרום, הוא פרה קדושה. אחת האחרונות שעוד נותרו כאן. זו כנראה גם הסיבה, שבגללה במדור התרבות של וואלה! נהנים כל כך לצרוב את בשרו, אולי מתוך ניסיון להשתלח לשם ההשתלחות.

אני אינני כזה. לא תשמעו אותי מדקלם בדרכי לשירותים מילים של שירי להקות רוק תעשייתי נורווגי, מזמזם היפ-הופ אוקראיני עכשווי, או מנענע בראשי בקצב שמכתיב DJ טרנסקסואל, שנעזר באבר מינו הגזום, כדי להעניק לבליינים סאונד יוצא דופן מתקליטי ויניל נושנים.

היה זה לילה קריר, כששלום חנוך ולהקתו עלו לבמה בפארק גולדה בנגב בקיץ האחרון. גשר התאורה שרטט צורות גיאומטריות על הגבעות הצחיחות מסביב, מכונות העשן עבדו במרץ ועל הבמה קרע חנוך את הגרון בגרסה מדברית לוהטת למופע "חיות לילה". אלפיים איש על הדשא ומול הבמה, קיבלו ממנו שיעור מאלף ברוקנרול ישראלי ושמעו גיטרות-בס-תופים שלא שוכחות את האקורדיון מהקיבוץ, אבל גם נהנות להשתעשע עם מכונות התופים משנות השמונים. להתמסר לסולו בלוז ולפסנתר חשמלי מלא נשמה. בגיל שישים פלוס, עמד חנוך על הבמה, ניגן שיר אחר שיר ממחסנית השירים הבלתי נגמרת שלו, והעניק למעריצים חוויה תרבותית בלתי נשכחת. הקהל שהצטרף ושר עם חנוך, בשירים הישנים והחדשים כאחד, לא הותיר ספק באשר לשאלה המטופשת על הרלוונטיות של חנוך.

בשר חי

שלום חנוך לא מתמסר לתקשורת בת זמננו, במודע או שלא במודע. הוא לא מופיע במדורי רכילות, לא מספר על זיונים בשירותים וגם חוויות הסמים והשתייה שלו נותרו עניינו הפרטי.
בישראל של 2009 זהו חטא בלתי נסלח. הוא אמנם מופיע כמו מטורף בכל מקום בארץ, לפעמים עם אקוסטית ומשה לוי ולפעמים עם להקה מחרישת אוזניים, אבל הוא לא עונה לכל כתב זב חוטם ששואל אותו על הפעם הראשונה שלו. חנוך מביא אנשים באמצע הלילה למועדוני רוק ומוציא תקליט חדש כל כמה שנים. אבל לחברה של וואלה! זה לא מספיק טוב. הם מעדיפים אותו, יותר מהכל, מת.

כן, מת. אז הם יוכלו לכתוב איזה אמן דגול הוא היה וכמה התעלמו מיצירתו המאוחרת. הם יוכלו שוב לשמוע את השירים שלו, בלי לחשוש שיואשמו במחסור קטלני בקוליות, ויוכלו ללכת לערבי מחווה שקוטנר ינחה בהשתתפות להקות של שני שקל, שינגנו גרסאות כיסוי מלאות געגוע וחסרות כישרון.

את ההמבורגר שלי, אם לסיים באותה קלישאה שבה פתחתי, אני מעדיף מדיום ובלי רוטב מרירות, שהורס לכם את ארוחת הצהרים.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully