מישהו הפסיק את הזרם

רק את הסכם השלום בין ישראל לפלסטינים לא תלו בשיתוף הפעולה של שלום חנוך ואריק איינשטיין. הציפייה לאיחוד בין הזוג שבנה את המוזיקה הישראלית כפי שאנחנו מכירים אותה הייתה רק הכנה לחולשה המאכזבת של "מוסקט" ובתוכו של השיר הזה, שבלט ברכיכות המלודית שבו ובחרוזים הכפויים. איפה זה ואיפה "למה לי לקחת ללב"?

אני לא יודע מה שובר קודם, ה"אופנוע חדיש" או "הזרוקה על הכביש"? ובכל מקרה – כמי שאף פעם לא הבין מה חנוך חיפש אצל דפנה ארמוני, קשה להבין מה הפך את השיר האינפנטילי הזה ללהיט, שלמעשה בנוי על לחן של ימי זיכרון. אולי זו בכלל הסיבה שהוא כה מבאס.

עם כל האתאיזם המובנה שלו, ב-40 שנות קריירה חנוך לא השכיל להבין שכל פגישה שלו עם הקב"ה מסתיים בניצחונו של האחרון. לא שהוא צריך להתאמץ במיוחד, כשחנוך ממשיך להפגין שטחיות חילונית קלאסית כלפי העיסוק בדת וכמובן – חדשנות מוזיקלית שתלך מצוין בפאבים של קיבוצים, שירה מרוחקת בפתיחה ופזמון שמוכיח שאפשר להוציא את הבן אדם מלואי להב, אי אפשר להוציא את לואי להב מהבן אדם.

אחד הטקסטים הכי יפים של מאיר אריאל מתבזבז על ניסיון לא ברור של חנוך לעשות Fאנק. ג'יימס בראון בשוק? בוטסי קולינס מאחוריך? לא ממש – הFאנק של חנוך אנמי, נטול מלודיה אמיתית, או גרוב בסיסי ומשטיח את הדואליות והעומק של הטקסט.

לכאורה אחד הטקסטים החריפים של חנוך. חבל שהמציאות היא קלישאות של תנועות נוער ("כמה עוד גולני מול מתאבד בודד?") עם אפס תפיסת מורכבות של המציאות ("לא מאלוהים, ממך אני חרד". נו באמת) והעיקר – סובלנות שמאלנית בשקל שלא ברור למי היא פונה ומה היא אומרת והופכת את השיר לנוראי אפילו בלי הסולו חשמלית בסיום.

דוגמה קלאסית לעוד טקסט שבו לא רק שחנוך לא אומר כלום, הוא אפילו מצליח להלחין את זה רע. בלוז מיובש מלא בפיזורי קלישאות על הרע שבאלימות, האלימות שברע וחוסר הצדק, שחנוך כמובן לא יוכל להגיד לך למי הוא שר ולמי הוא פונה; זה הרי לא התפקיד שלו – הוא אמן. פלא שמוקי עם "כולם מדברים על שלום אף אחד לא מדבר על צדק" מעריץ את חנוך?

שלום חנוך אחראי על לא מעט ציוני דרך בתרבות הישראלית. אז הנה עוד אחד – סוף שבוע רגוע. "לאט לאט" היה ההמנון הרשמי הראשון של גלגלצ של אחרי הרנסנס הקובלנצי, עלה תאנה מחורר שלא הסתיר את המערומים שמתחתיו עם הפקה סטרילית ומעוקרת של משה לוי וטקסט רומנטי אנמי ונטול תשוקה אמיתית. הנה השקיעה מגיעה.

הניסיון של שלום חנוך לתפוס את רוח הדקה בעקבות גל תאונות של צעירים בכביש הערבה נותר כעוד מונומנט של ניתוק עמוס קלישאות. האם יש שורה מביכה יותר מ"אני אוהב את החיים/ את המתח באוויר"? על מי זה נכתב בדיוק? למי זה מדבר ואת מי זה מייצג?

את אשר יגורתי בא לי. המוזיקה המסורתית בה כפר שלום חנוך בתחילת דרכו והתריס נגדה כשהמציא את הרוק הישראלי, קמה לתחייה ב"אהבת נעורי". לחן סשה ארגובי, אקורדיון רוסי ומלים על אהבה נושנה מהקיבוץ. מעניין מה היה חושב על זה האיש שכתב את "אל תוותרי עלי".

ככה נשמע שיר שיוצרו מעיד כי נכתב בעקבות שנים שחונות ונטולות להיטים. "ככה וככה" הוא הציניות בהתגלמותה, עם טקסט אווילי שלועג למי שאוהב את השיר ("לשיר במקלחת" - זה לא מים מה שיורד עליכם שם), סקסופון בלוזי מעורר פלצות ופזמון שנשמע כמו פרודיה על להיט רדיו ("את בכל מקום/בלילה וביום"? זה ברצינות?). מיותר לציין שבהופעות זה להיט ענק.