מיוחד: עמי שלו סוגר את הפטיפון

יום אחד אמיר שור התקשר אליי ואמר לי 'בוא נפתח מועדון'. אמרתי לו יאללה וככה זה התחיל. אחרי כמה שבועות נכנסתי למקום וראיתי את מה שהוא עשה שם ואמרתי לעצמי יא אללה, סוף סוף מקום שאפשר יהיה לעשות בו דברים אחרת. באמת ככה זה היה.

אבן דרך מוזיקלית אמיתית בפטיפון. אגדה אמיתית שהצלחנו להביא להופעה שריגשה את כולנו, אפילו שאין לכם מושג איזה בן אדם מוזר הוא. במקום עם הכי הרבה דיסטורשן, עלה עם גיטרה וביקש עוד לכבות את המזגן. קשה לי להגיד עליו שהוא מהפכן, כי הוא אדם לא לוחמני, אבל פגשנו אותו בארצות הברית עם המונטוניקס ומדובר בטיפוס לא קונבנציונלי בעליל.

כל הלהקות הישראליות שהופיעו באופן קבוע במקום, בין אם היו שייכות ללייבל פאסט מיוזיק או לא, היו אבן דרך בו. להקות כמו פאנקייק, מיכל קהאן, האסטרוגליידס, פלסטיק פיקוקס ואחר כך להקות כמו המיותרים – את כולם ראיתי שם בפעם הראשונה והיה מאד כיף לחשוב על המקום הזה כעל מרחב לעשייה אחרת של מוזיקה. הפטיפון נתן עוד זווית לעשייה התרבותית בתל אביב

הרגע המכונן של הלהקה שלי היה שם, ברחוב יצחק שדה בתל אביב. אז עוד לא ידענו שאנחנו נוסעים לארצות הברית ושנקליט אלבומים כאן ונופיע בפסטיבלים. אבל בהופעה הזו הונחו היסודות למופע של המונוטוניקס כמו שהוא היום, עם הנגינה על הרצפה, השריפה של המקלות – הכל. בהופעה הזו הבנו שיש לנו ביד משהו שמשדר עוצמה רגשית אחרת מדברים אחרים שיצרנו. בסופו של דבר, גם המונוטוניקס, התחילה באמת בפטיפון.