האמת עירומה

בפרקים הקודמים של האח הגדול: מנחם בן ניסה בכוח לספר לכולם את האמת בפרצוף - גיא הוא באמת ילד מגודל ואינפנטיל, שימי באמת עממי וחמוד, דניאלה באמת נגררת וטיפשה ומנחם בן באמת חושב שזה באמת מקסים בעיניו; דודי מליץ לא נותן לאמיר למנוע ממנו להשמיע את האמת שלו; מאיה בוסקילה נכנסה לבית עם האמת שלה ותצא מהבית עם האמת שלה. וכולם באמת, באמת, באמת בסך הכל חברים של כולם. באמת.

באמת?

מהי האמת הזאת, באמת, במיוחד כשנדמה שכולם בבית האמיתי הזה חיים בשקר הגדול של עצמם; שהאמת הזאת של מאיה בוסקילה מסתתרת מאחורי מסך שקרי של מודעות למצלמות; שהאמת של אמיר פיי גוטמן, שמאמין, באמת, שהוא בצד של הטובים, אמת שעטופה באמת המרה של המידור של פנינה ודודי מליץ, רק בגלל שהם הלכו עם האמת שלהם ולא לקחו חלק בעליהום המנחמי הגדול.

האמת לאמיתה היא ש"האמת שלי", זה ה"ממקום של" החדש – גרסת 2009 לרוחניות הארטיסטית ששורה על סלביית ישראל שאוהבת גם להתהדר בתואר "אמנים" (לא אומנים, זה משהו אחר לגמרי). זוכרים כשנינט באה ממקום של שלווה? ממקום של בגרות? ממקום של עשייה? זוכרים שהיא באה ממקום אחר מזה של צלמי הפפראצי או אנשי התקשורת? אז שכחו מאותו מקום (מהו לעזאזל אותו מקום, בהזדמנות זאת, ואיך באמת מגיעים אליו?) וקבלו את האמת של. של מאיה בוסקילה, של אמיר פיי גוטמן, של מנחם בן.

"האמת" הזאת – חלקיק מאיזה משפט סופר חכם של בודהה או הדלאי לאמה שעבר אליהם במייל שרשרת בצירוף מצגת של פרחים ונהרות – היא האמת שלהם. והיא שלהם בלבד. בכך היא לא שונה משקר, בעיני כל מי שהוא לא הם. היא לא אחרת מאשר הצדקה רוחנית עאלק לכל מפגע לשוני, חברתי או מוסרי שהם מבצעים האחד בשני ובעצמם, כל עוד הוא בשם האמת שלהם.

אלא שלא כל מה שמתיימר להיות אמיתי הוא אמת. אפילו מי שהצביע "אמת" בבחירות האחרונות לא קיבל אותה מאותו אחד שעומד לשבת בקואליציה, למרות שבאמת לא חשבנו שזה מה שיקרה. אז למה שהאמת של דיירי הבית תהיה אמיתית?