אקסטרה שמאל

התערוכה "אלימות מכוונת 1947-1950" על יחסי יהודים-ערבים עלולה לעורר אי נוחות בקרב מדחיקים. דניאל זילברברג א-פוליטית

דניאל זילברברג
24/03/2009

למה השמאל תמיד צועק מבניינים אנונימיים בפינות של רחובות שאף אחד לא יודע לכוון אליהם? למה הרצון החשוב להציג עבורנו תמונה יותר רחבה, הכוללת צדדים המנוגדים לדעת הרוב, מעורר אנטגוניזם והתגוננות, במקום להשיג את המטרה ולעורר ביקורתיות? אולי זו הקיצוניות שבצידוד בצד של האחר שלא משאיר הרבה מקום להתבוננות עצמית?

בתערוכה המרתקת "אלימות מכוונות, 1947-1950", ד"ר אריאלה אזולאי, מרצה לתרבות חזותית בבר אילן, סופרת ובמאית סרטים תיעודיים, אצרה מבחר עצום ומגוון של צילומים מתקופת הקמת המדינה, ופירשה אותם לפי שיטת פרשנות ביקורתית שפיתחה. מוצגות שם תמונות מרחבי הארץ שמתמקדות ביחסים העוינים שבין ערביי ישראל הכבושים לבין ההגנה.

כמאתיים תמונות מוצגות ומפורשות על ידי אזולאי עם דגש על האסון שנגרם לערביי ישראל בידי הכובש היהודי. רואים אנשים עייפים, כלואים במחנות שבויים מאחורי גדרות תיל, בתים מתפוררים והרוסים, עוני, רעב וייאוש. אפשר לראות את שמחת היהודים ואת העצבות הנוראית של הערבים וגם את הקשרים ביניהם, שלעיתים אף נראים נינוחים ומהנים.

פרשת מימיה

אחת מהנחות היסוד של שיטת הפרשנות הייחודית של אזולאי טוענת כי הצילום אוצר בתוכו מידע, שחורג מעבר למה שהתבקש להנציח,ו שצריך לחפש את מה שלא נמצא בו. אפשר ואף צריך לפענח את המצב עם כלים ביקורתיים ולקרוא בין השורות. כך למשל תמונה של חייל צה"ל שותה ממימייה של ערבים מקבלת שני פירושים: הכיתוב הישן שהוצמד לתמונה על ידי ארכיון ממשלתי אומר שמה שאנחנו רואים זה רגע מנוחה לחייל צה"ל ולערבים מקומיים לאחר כניעת באר שבע. אזולאי רואה בו דווקא את אימתם וזעמם של הערבים הכבושים, ומפרשת את התמונה אחרת; תוך פירוש שפת הגוף של הערבים והבנה של המצב ההיסטורי, אזולאי מנסה לחשוף עבורנו את הסיטואציה האמיתית שכנראה שלא הייתה נעימה במיוחד לכל המשתתפים בה. בפירושה החייל בחוצפתו שותה מהמימייה של הערבים שזה הרגע נכבשו, שיברחו במהרה ברגע שהוא יסיים לשתות.

אזולאי מציגה עמדה ביקורתית שבהחלט חשוב שכולנו נכיר ונבחן אותה, אבל הדידקטיות בה היא נאמרת עלולה לעורר אנטגוניזם, בייחוד אצל מי שעסוק בהדחקה של מציאות היסטורית שהעלימו ממנו. אחד מתפקידי האמנות הוא להתעקש ולראות את מה שמנסים להסתיר מאיתנו; להכיר בעובדה שסבלם של אחרים הוא סבלנו גם. שנים שנעשה פה עוול גדול, אולי יותר ממה שהיינו רוצים להודות.

התערוכה פתוחה בגלריית "זוכרות" , רח' אבן גבירול 61 פינת מאנה. כל יום, 9:00-17:00, עד ה-2 בספטמבר. מעבר לזה מתקיים שיח גלריה על התמונות בכל יום רביעי ב- 20:30. פתוח לקהל הרחב.

  • אריאלה אזולאי

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully