וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

הריון עם הערפד

ישי קיצ'לס

30.3.2009 / 1:38

בנות העולם, והאמהות שלהן, היו מאוד שמחות אם כוכב "דמדומים", רוברט פאטינסון, היה נושך אותן במקום שבו לא זורחת השמש. איך זה קרה? ישי קיצ'לס תופעה תרבותית

אדוארד (במבט מושפל וקול רועד): "זה הכל הסוואה, בלה. אני הטורף הכי מסוכן בעולם. כל דבר בי מזמין אותך פנימה: הקול שלי, הפנים שלי, אפילו הריח שלי...אף פעם לא רציתי מישהי כמו שאני רוצה אותך"

בלה (מגמגמת ומגלגלת עיניים): "אני...אני סומכת עליך"

אדוארד (בענווה סמכותית וכובשת): "לא כדאי לך"

"דמדומים", פרק כ"ב, פסוקים ח'-י"א



גברים הם חלאות. מדובר בעובדה מדעית ידועה. כל מה שהם רוצים לעשות זה לסנוור אותך במילים יפות, לסובב לך את הראש באמצעות רוטינה מתורגלת ומוכחת שמורכבת ממספר מחוות ריקות, ולטשטש את חושייך ואת כושר השיפוט שלך בעזרת כמה כוסות של אלכוהול זול. אחר כך תיאלצי להדוף אותם מעליך בזמן שהם ינסו לבצע בך את זממם. אחרי שיסיימו, רוב הסיכויים שלא תשמעי מהם שוב. למרות שבטרם תיכנעי לרצונם הם יישבעו לכבד אותך בבוקר. למרות שלאחר שתיכנעי לרצונם הם יבטיחו להתקשר.

אבל אדוארד קאלן – הערפד הצמחוני, היפיוף, והשווה בטירוף שעומד במרכז הלהיט ההיסטרי "דמדומים" – הוא גבר מזן אחר. ולא רק בגלל שהוא בן 108. מצד אחד, אין דבר שהוא יותר רוצה בעולם הזה מלפרק לך את הצורה, והוא כזה אצילי שהוא אפילו יודה בזה. אך מצד שני, הוא בחיים לא ירשה לעצמו לעשות לך את זה. כי יש לו משמעת עצמית. כל כך הרבה משמעת עצמית, למעשה, שאפילו מיטה אין לו. כדי שלא תחשבי חלילה שהוא מזמין אותך אליו לחדר על מנת לפתות אותך.

אם לא די בכך, הוא כל כולו ייסורים, ומבטים נוגים, וגבות מטופחות. שלא כמו שאר הבנים על פני כדור הארץ, כל מה שאדוארד רוצה הוא להסתכל לך עמוק אל תוך העיניים, וללכת לאיבוד. לשמוע איתך מוזיקה קלאסית. לנגן עבורך נעימות רכות וממיסות על הפסנתר. לשאול אותך "על מה את חושבת?" (שכן משום שאת כה מיוחדת וייחודית, הוא כלל לא מסוגל לקרוא את מוחך).

הוא מבין שבניגוד לבנים, את דווקא מעדיפה את כל מה שבא לפני אקט החדירה. את דפיקות הלב המתגברות, את היובש בפה, את המבוכה שגורמת לך לגמגם, לנשוך את השפה ולגלגל את העיניים. ואדוארד הוא אמן אמיתי במשחק המקדים הזה. הוא יוציא לך את הנשמה מרוב ציפייה. את תרגישי שאת משתגעת. את תרגישי שאת מאבדת את עשתונותייך. שאת נשרפת מבפנים. במלים אחרות, את תרגישי הכי טוב בעולם.

הסרט של דור הפוסטינור

שלוש מיליון בנות אמריקאיות ניגשו בשבוע שעבר לחנות הקרובה לביתם, הניחו כסף על הדלפק, ורכשו את מהדורת הדי.וי.די המהודרת והמאובזרת של "דמדומים", ביום שבו נחתה על המדפים. מדובר בנתון מכירות מדהים, שמתחרה בנתוני המכירות של "האביר האפל"; בנתון מדהים ששם בכיס הקטן את הנתונים של זאק אפרון והאחים יונה (בתלת ממד) גם יחד; בנתון מדהים שגרם לי להחליט לתת לצ'יק פליק הזה צ'אנס נוסף, לאחר שלא הצלחתי לשרוד יותר מחצי שעה ממנו כשראיתי אותו בקולנוע לפני כמה חודשים (בשלב מסוים, קצת אחרי שאדווארד מציל את בלה מהמכונית שיוצאת משליטה וכמעט מוחצת אותה למוות, יצאתי את האולם, ועברתי לזה הסמוך, שם הוצג "Transporter 3").

אחרי שצפיתי בסרט (והפעם מתחילתו ועד סופו), אין לי אלא לפסוק שמאוד לא מפתיע ש"דמדומים" הפך לסרט המועדף על דור הפוסטינור. ולא פלא שרוברט פאטינסון – שמגלם כאן את אדווארד, תוך כדי שהוא משלב באופן מנצח בין הקוליות האריסטורקטית של דילן מק'יי לאבירות העממית של ליאו ב"טינטיק" – הפך בחודשים האחרונים לגבר שיכול לעשות את מה שבא לו למי שבא לו מתי שבא לו.

רבות נכתב על כך שסטפאני מאייר, שחיברה את הספרים המאוד פופלאריים שעליהם מתבסס הסרט (ושעליהם יתבססו סרטי ההמשך), היא מורמונית שמטיפה בכתביה להתנזרות ממין. אך מי שכתב על הדברים האלה פספס כנראה את המתח המיני המטורף לחלוטין, המחרמן להפליא והמביך להחריד שקיים בכל פריים של הסרט בו מופיעים אדוארד ובלה. ומי שכתב את הדברים האלה כנראה לא שם לבו לאורגזמה הטנטרית המדהימה ורבת העוצמה שאדוארד מעניק לאהובתו השברירית בשעה שהוא מוצץ מתוך גופה את הרעל, בסצינת השיא של הסרט (קומפלט עם רעידות בלתי נשלטות, גניחות שלא מן העולם הזה, וגרנד פינאלה שבמהלכה הגיבורה הגומרת שלנו רואה כוכבים).

זה בכלל לא קשור לערפדים

מה שיפה בכל הסיפור הנ"ל הוא שלא רק הבנות חולות על התחת של אדוארד/פאטינסון. גם האמהות שלהן (שמכנות את עצמן Twilight Moms) חולות על התחת שלו. בדיקה קצרה שערכתי העלתה כי אלפים מהן ממלאות את המרחבים הוירטואליים במכתבי אהבה מביכים בכנותם שמוקדשים לדמותו האידיאלית, למבטים המיוסרים שלו, ולגבות המושלמות בהן הוא מתהדר.

שכן כל אחת מהן – ולא משנה מה גילה - מייחלת לגבר שיגיד לה משפטים כמו "את הסם שלי, את החיים שלי", ויתכוון לכל מילה. לגבר שלא ישתמש בסוויט-טוק כאמצעי שיסייע לו להגיע לשלב שבו פותחים את החזייה ונפרדים מהתחתונים. למישהו שאיתו תמיד נמצאים בשלב הקסום והחמקמק הזה, שמגיע רגע לפני ההתפכחות האכזרית (ולפני שמזמינים את המונית).

זה בכלל לא קשור לערפדים. וזה ממש לא קשור לשמרנות ו/או להתנזרות. כי בסופו של היום, המעריצות הפאנטיות של אדוארד/פאטינסון לגמרי רוצות שהוא ימצוץ אותן, ילעס אותן, יירק אותן, ויעשה בהן שפטים מגוונים. אבל בגלל שהוא כזה גאון, הוא השכיל לשכנע אותן קודם לכן שכל הכוח מצוי בידיהן. שהבחירה היא לחלוטין שלהן. הוא עשה להן הפוך על הפוך ברמה הגבוהה ביותר. שימו לב בנים: יש לכם הרבה מה ללמוד מהסרט המשעמם הזה.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully