לפצל את משרד התקשורת

בקדנציה הראשונה של בנימין נתניהו היה ארי שביט העיתונאי הכמעט יחידי שיצא להגנתו מול המתקפה התקשורתית. מאז, החארטליציסט (שילוב של חארטה ופובליציסט) מוציא אותנו למלחמות, מפסיק אותן באמצע, ממליך ראשי ממשלה, מטנף מועמדת וסוגר את עצמו במקלט גרעיני לקראת הפצצה האירנית. שביט הוא כבר לא עיתונאי – הוא ראש ממשלת צללים, במעמד איש אחד. ראש הממשלה האמיתי חייב לפקח עליו, כי ביבי לא אוהב ממלאי מקום. תשאלו את סילבן.

האנשים האמונים על הכנתן של תוכניות הבוקר ברדיו אינם מאמינים בראשוניות או מקוריות. הם צופים במהדורות החדשות בטלוויזיה, מעלעלים בעיתונים, והופה – יש לנו תוכנית! בלי מחשבה, בלי סיפורים בלעדיים, ותמיד, אבל תמיד, עם פואד בן אליעזר. השר הממונה ידאג לגוון את הנושאים, יכריח להעלות לשידור רק אנשים שאשכרה מוכנים לומר משהו מעניין ובעיקר יאלץ את רזי " שים נקודה" ברקאי לגוון את הדרכים שבהם הוא קוטע מרואיין.

בואו ונעשה ניסוי – פתחו הרדיו והמתינו לשיר הישראלי הבא שמשודר. אם תמדדו לו זמן, תגלו שתוך פחות מדקה מגיעה המלה "אהבה", והיא לא מתכוונת להסתלק. חכו גם לשיר הבא. גם בו תופיע המלה "אהבה", גם בו היא תהיה מס שפתיים מעוקר רגשית. כי "אהבה" במוזיקה הישראלית היא לא יותר ממילת קישור נטולת מהות שעוזרת למוזיקאים להיכנס לפלייליסט. הגבלת השימוש במלה המאוסה תכפה על האמנים המקומיים - אתם יושבים? - לגבש אמירה.

חומרי התחקיר הגיעו, והם לא משהו: קצת רשלנות, טיפה חוסר זהירות, בלי ממצאים חד משמעיים. לעזרתנו ייחלצו מיד ידידיו הטובים ביותר של כל כתב טלוויזיה – צילומי האילוסטרציה (צללים של רופאים חורשי מזימות בחדר ניתוח) והפסקול (בניחוח מותחן דל תקציב משנות ה-80). לפתע יש לנו בונבוניירה של אייטם, במיוחד עם הצילום של המנהל הרשלן מפלבל בעיניו. זהו מינוי דחוף, כיוון שאוטוטו יצוצו הכתבות על מנהל רשלן אחר. רמז: ארבע אותיות, מתחיל ב"היידה".

מי המציא את הלחישות הרדיופוניות? מי הפך אותן לתו התקן של השדרנים והשדרניות הישראלים, שמתקשים לדווח על פקקים מבלי לסגל לעצמם גון קול מתלטף ומתפנק? ומדוע הלחשוש מתגבר כל אימת – וזו וואחד אימה – שהם מגישים את "הוטל קליפורניה"? הוועדה שימנה השר נגד הלחשוש ברדיו שתמצא את האשמים, תעמיד אותם לדין ותפעל להסקת מסקנות למען לא יקרו שוב.

ביבי, תתעורר כבר: העיתון שלך מתחיל לזייף. נכון, בזמן שכל כלי התקשורת עוסקים בהרחבה בממשלה המנופחת של נתניהו, בעמוד הראשון של ישראל היום אין כמעט זכר לכך. אבל רגע – מה לכל הרוחות מתרחש בעמוד 5? מאמר של יוסי פאקינג ביילין (!) בגנות הבזבזנות של נתניהו (!!). הטור אמנם קצר ונחבא אל הכלים, אלא שהתקדים הזה חייב להדליק נורה אדומה. תכף הם עוד יכתבו שביבי מזיע, לחיץ ופגיע. תכף הם עוד יכתבו את האמת.

זו צריכה להיות שותפות עם שר החינוך הנכנס – למצוא סופרלטיב אחר שיושב על המשבצת של "מישהו או מישהי שבטח הייתם רוצים לזיין (או שלא היה לנו משהו אחר לשים על השער) והשגנו לכם אותם כאן בתמונה בלעדית". כי באמת שאי אפשר יותר עם כל נגזרות השורש ל.ה.ט או כל רפרנס אחר להתפרצות של חום בהקשר של כוכבנים. למרות אינספור מיחזורים, עושה רושם שרק מישהו מהרשות המבצעת יכול לשים לזה סוף.

כמה פעמים קרה שישבתם בבר, שתיתם קצת יותר מדי והחלטתם לשלוח סמס לאקסית עם הכותרת "ערה?". ברוב המקרים התוצאה של המהלך הזה היא שבני הזוג בדימוס ישנים בזמן שליחת הסמס ועלולים להבין ממנו את המסר הלא נכון ביום המחרת. השר לפיקוח על סמסים לא אחראיים יחייב את החברות הסלולאריות להכניס את הפונקציה המכונה "SMS מתמוסס" ובה יוכל כל משתמש לשלוח מיסרון שאחרי חמש דקות נעלם כלא היה ולהימנע ממבוכות.

בעוד שרוב השרים במשרד המפוצל אמורים לעסוק במניעה, שר ההקלות הוא דווקא טיפוס חיובי. עיקר עיסוקו יהיה לחבל בעבודת הרגולטור. הוא ייתן לזכיינים לשדר איזה תוכנית שהם רוצים, איפה שהם רוצים ומתי שהם רוצים. הוא יתיר להם לשדר ריאליטי תחת הכותרת "הפקת מקור" ולא ימנע מהם למלא את לוח השידורים בסיטקומים אמריקאים בשידורים חוזרים; הוא יפעל להחדרת תוכן שיווקי גם למהדורות החדשות. הוא לא יהיה ציניקן, אלא סתם ריאליסט.

כמו שכבר הבנתם, אנחנו מוכנים שתמשיכו להשתין עלינו בקשת (או ברשת): מצידנו, ריכשו גם את ערוץ ההיסטוריה ובססו את לוח השידורים על נסיעה של עידו רוזנבלום במונית בזמן. הכל כדי שלא נצטרך לשמוע יותר בשום ידיעת ברנז'ה את המילים "זכיינית", "רגולציה", "רישיונות", "יוצרים", "יוחנן" או "צנגן".