גם אחרי שתאצ'ר ורייגן פינו את מקומם והוחלפו בממלאי מקום צעירים סוציאליסטים יותר בהשקפתם, עדיין לקח לנו זמן להתרגל לרעיון שמעמד הפועלים יכול להיות מדוכא גם אם הוא לא לובש צווארון כחול, קסדה צהובה קשיחה וחולצה מוכתמת. ב-1999 יצא סוף סוף הסרט "Office Space" ("מהומה במשרד", על פי תרגום המפיצים בארץ) והמחיש לנו איך נראה הפרולטריון החדש: הוא מעביר את זמנו בבהייה במחשב בחלל רחב ידיים מחולק לתאים במחיצות דקות, החולצה שלו צחורה ומגוהצת, המכנסיים מחויטות, תנאי העבודה שלו נוחים בסך הכול, ובכל זאת שורה עליו אותו דיכאון קיומי שאפיין את אבותיו במסילות הברזל ובמכרות. את חוסר האונים הזה תרגמו יוצרי הסרט לקומדיה מצחיקה בטירוף שעם הזמן, בגרסת הדי.וי.די שלה, הפכה לפולחן. ה"קומה התנערה עם חלכה" מהאינטרנציונל תורגם שם לסצינה שבה מבריחים גיבורי הסרט את מכשיר הפקס של העסק לשדה נטוש וסוגרים איתו חשבון בעזרת אלות עץ וחבטות שלא מותירות למכונה סיכוי.
שנתיים מאוחר יותר, כשהגרסה האנגלית והמקורית של "המשרד" עלתה לאוויר, התברר שבכל פינה על פלנטה יש חבורה של אנשים שמרגישים כמו עבד מודרניים. ההתחלה ב-BBC2 אומנם היתה צולעת ולקח זמן עד שהצופים גילו את התכנית, אבל ברגע שהם כבר נתקלו בה, בראש שלהם עברה אותה מחשבה שחלפה לעוד מיליוני בני אדם בכ-80 מדינות שבה הסדרה משודרת: היי, זה מקום העבודה שלי.
מצחיקה ומדכאת למוות
לא סתם בחרו ריקי ג'רוויס וסטפן מרשנט, שני הוגי "המשרד", לצלם את הסדרה כמו סרט דוקומנטארי. הם ידעו שהבסיס להצלחה שלהם חייב להיות הקפדה על פרטים: המהדק אמור לעמוד בדיוק באותה זווית שבה הוא עומד על שולחנות משרדיים אחרים, התאורה חייבת להיות חולה ומכוערת כמו אור של פלורוסנט, הבעת הפנים של העובדים חייבת להיות משועממת ונטולת חיים כמו במציאות. שום דבר שם לא מוקצן או מגוחך ואין ברקע צחוקים מוקלטים אחרי כל גג. "המשרד" היא אחת הסדרות הכי מצחיקות ששודרו אי פעם, משום שבאותה מידה היא יכלה להיות מדכאת למוות.
את התיעוד הקפדני הזה יאלצו כעת לשחזר אנשי חברת "yes" שרכשה את הפורמט על מנת לייצר לו גרסה ישראלית. הגלובליזציה אמנם הפכה אותנו לדגם אחיד של פועלי ייצור, אבל לא בטוח שכדי לשחזר את הקסם יוכלו אנשי המקצוע הישראלים להסתפק בשדכן זהה לזה שבגרסה האנגלית. משהו בכל זאת בהוויה הישראלית מרגיש אחרת. אולי זו העובדה שאף אחד לא יאמין שבחברת ניירות ישראלית שורר אותו שקט כמו במקבילה הבריטית. במשרדים שלנו בדרך כלל לא שומעים את הצעקות של הפקידה, לא את רחש המזגן.
מעניין גם מי ייבחרו לגלם את התפקידים הראשיים. מי ישחק למשל את טים קנטרברי (בגילומו של מרטין פרימן), הצעיר הנינוח שמודע לחוסר התוחלת שמאפיין את העבודה שלו, ועם זאת חי בשלום יחסי עם רוע הגזרה. או מי מספיק יפה אבל גם דהויה ומובסת דיה כדי לגלם את דאון (לוסי דיוויס), הפקידה שטים מאוהב בה בסתר. והשאלה הגדולה היא כמובן מי יכנס לנעליו של ג'רוויס עצמו, בתפקיד טים ברנט, המנהל רפה השכל של המשרד? מדובר באדם בעל כוונות טובות, אבל בעל אוריינטציה חברתית לוקה בחסר, חסר מודעות לחלוטין, שהתואר היחיד שהולם אותו הוא שמוק. כאן דווקא אולי הייתי מהמר על גלעד ארדן.