או-רבואר: הבנות שיקפיצו לכם את המסיבה

הדליפה המוצלחת של השבוע היא האלבום השלישי של שלישיית הבנות Au Revoir Simone שחוזרות לחיינו. הפעם הבנות מגיעות באווירה מדוכדכת, שמשלימה פערים מהטקסטים שאף פעם באמת לא תאמו את הקופצנות של הלחנים, או את המראה הכובש שלהן.

כנראה שהאנשים הטובים האלו שמדליפים לנו אלבומים בטרם עת לא היו במצב רוח מרומם השבוע, כי יום אחרי יום, דליפה אחרי דליפה, הם הביאו לנו אלבומים שעושים קר וכואב בו זמנית. קחו למשל את האי-פי החדש של זרוק-אליי-את-הפסל (שאת הסינגל מתוכו שמענו לפני מספר שבועות) ונסו למצוא משהו חיובי אחד בשירים שלו. זה לא יעבוד - מדובר בקטעים אפלים, איטיים ומלאי כעס מודחק.

בשבוע שעבר שמענו את הסינגל החדש של ביל קלהאן והופ - הנה גם נחת האלבום הקרב ברשת. אמרתי לכם שהמדליפים האלו ממורמרים. אני חושב שהשורה המנצחת של האלבום החדש היא "הייתי חשוך ואז נהייתי קליל יותר ואז הפכתי לחשוך שוב", שגורמת לכל מעריץ ישן לגחך מתחת לשפם; קלהאן מעולם לא היה קליל, אז שלא יעבוד עלינו. מדובר באיש הכי רציני וכבד שדרך בעולם מאז אבא אבן.

קונר אוברסט ירד משגעון הגדלות של האלבום הקודם שלו והחליט לתת גם קרדיט הוגן לאלו שמנגנים ברקע והופכים אותו אט-אט לאחד הזמרים החשובים בעולם. ב"קונר אוברסט" ניגנה בדיוק אותה הלהקה שמנגנת ב-"Outer Shouth" הקרב ובא, רק שהפעם נתן להם בהיר העניים את הכבוד המגיע להם. קבלו את הסינגל הראשון.

אנני קלארק הופכת סוף-סוף לזמרת שראויה להערכה שהרעיפו עליה עד היום רק בגלל שיתוף הפעולה עם סופיאן סטיבנס ועבר בפוליפוניק ספרי. זה כבר הסינגל השני ברציפות שאי אפשר למצוא סופרלטיב שלא מתאים לו, והאלבום החדש והמלא עוד לא הגיע בכלל לאוזננו. עכשיו היא רק צריכה להוריד את המבט המטופש הזה שהיא תמיד מסתובבת איתו.

הטרנד החדש הזה של להקת בנות שעושות רעש, צורחות בגאראג' ואשכרה מצליחות למכור דיסקים הוא אחד מהדברים המשמחים ביותר של השנה האחרונה. בתקווה, The Coathangers - שהן דווקא לא ממש חדשות בתחום - ידעו לנצל את הטרנד לטובתן.

כשלהקה קיימת יומיים וכבר יוצרים גרסת כיסוי לאחד משיריה, אין מפסידים. הלהקה המקורית מקבלת עוד חשיפה, בעוד שהלהקה המכסה ישר מאומצת על ידי מעריצי הלהקה המקורית ומקבלת קרדיט משאר העולם על כך שהיא עדכנית ומהירה. במקרה של "So Bored", שיר שבמקור מבוצע על ידי Wavves, קיבלנו גם אנחנו משהו: שתי הגרסאות כל כך שונות זו מזו וכל אחת מהן מביאה משהו אחר ומשובח למוח - Anamanaguchi למשל, משחקים בדיסטורשן ו8ביט והופכים כעס דחוס לאנרגיות מטורפות וקופצניות.

קריסטל קאסטלס לא מוכנים שנשכח אותם, אבל הם כן רוצים שנתגעגע. זו כנראה הסיבה שהם משחררים קטע חדש, אך מונעים מאיתנו את השירה של אליס גלאס ומשאירים אותנו בציפייה מאכזבת של שלוש וחצי דקות.

אלבום הבכורה של Passion Pit מתקרב ונראה שהוא הולך להיות ענקי; אולי אפילו ה-MGMT של 2009. הסינגל הראשון והמעולה מהאלבום מחזק עוד יותר את העירבוב ש-Passion Pit עושים בין הבלק קידס להוט צ'יפ ואין שום סיבה שהוא לא יהיה להיט אינדי טחון.

אי-פי חדש של M83 יגיע בקרוב ואיתו נקבל רימקסים לקטעים מתוך "Saturdays = Youth" ואפילו קטע אחד חדש. ממה שבינתיים ניתן למצוא ברשת אפשר להבין שהכיוון של האי-פי הוא אפל, אלקטרוני, פחות נוסטלגי וחמים ויותר מאוורר ומנוכר.

דל דה פאנקי הומוסייפיאן ממשיך באובססיה שיש לו לניקיון ולסטריליות. פעם הוא הורה לנו לשטוף את הראש ולצחצח שיניים ועכשיו הוא מפציר בנו להריח את עצמנו בכדי לוודא שלא קורה לנו שום דבר פאנקי מתחת לאף. דל תמיד ידע מה הילדים אוהבים, והילדים שונאים להיות מלוכלכים. בכדי להפיץ את המסר, דל נותן את כל האלבום החדש שלו להורדה חינמית בעזרת הכוכב האינטרנטי החדש bandcamp - אז יאללה, לכו תורידו או שלפחות תתרחצו. מטונפים.