רואים עולם

יש סיפורי זוגיות מאד קולנועיים. נניח הוא מציל בים והיא התובעת המחוזית. נהדר. אני לא אתפלא אם במציאות, התובעת שלו תיטבע לו בין הידיים. ברור שאם שניכם, נניח, בהייטק, הקודים הפנימיים משותפים. כשאתה אומר "יש לנו מחר מצגת למשקיעים" היא מבינה בדיוק למה אתה לחוץ. אבל לא חייבים אותו מקצוע וגם לא חייבים מקצועות שונים באותו תחום. יש חוטים שמקשרים גם אם הם שקופים.

נניח שהיא תסריטאית. הוא לא חייב להיות מפיק או צלם או במאי. אבל אם הוא כלכלן שמטפל באחד האולפנים הגדולים, הרי שהוא מבין את עולם שבין הכישרונות לבין בעלי ההון. הוא מבין שהכול מתחיל ב - סליחה על הקלישאה - תסריט טוב - ויהיו להם נושאים רבים משותפים לשיחה.

עולמות משותפים יכולים להיות גם חלקיים. די נחמד אם יהיה לכם משחק משותף שבועי. אולי טעימות יין, אולי קורס משיטי יאכטות, אולי הליכה ספורטיבית פעמיים בשבוע. יש לכם משהו ששייך לשניכם - יחד. זה נותן הרבה לחיזוק הקשר. מוסיף זמן איכות. מדברים.

המדברים הזה, הוא חשוב מעין כמוהו. יש זוגות רבים שמעבירים סחורה אחד לשני. הם לא באמת מדברים. הם רק מחליפים מילים. סידורים. מה צריך לעשות, מה הטכנאי אמר, מתי יום ההורים, לאן הולכים בראשון, ומה קונים בחג המולד. יש זוגות שכאילו מדברים. אני קורא להם המדווחים.

האישה חוזרת נניח מקניות. היא מספרת לבעלה שפגשה את יוהנה. יוהנה סיפרה לה שהם היו אתמול בסרט. אחרי זה היא רצתה עגבניות אבל במחלקת הירקות אמרו לה שהעגבניות לא בשלות מספיק. היא רצתה להביא בקבוקי קולה אבל האוטו עמד רחוק והיא לא רצתה לסחוב. היא גילתה שהם התחילו לאפות לחם. יצא לה נורא זול. 57 דולר. כשיצאה מהקניון ילד אחד עם אופניים החליק על חלב שנשפך בחוץ והיה ריב עם אמא שלו שהאשימה את הדראג סטור ברשלנות. היא בדיוק ראתה שהדלק באוטו הולך להיגמר. אחלה. מעניין. שיחה שנורא תורמת לזוגיות. אלו פשוט זוגות שאין להם באמת על מה לדבר, והיות ושתיקות מפחידות, אז הם פשוט מזיינים אחד לשני את המוח.

בדוק לעצמך מהמאה אחוז זמן שיחות איתה, כמה היו על נפש, מהות. התלבטות, שיתוף אמיתי, מחשבות עליכם, על החברים, על הילדים, על ההורים שלכם, לעומת חילופי אינפורמציות טכניות, סידורים ומטלות. בדוק כמה מהשיחות מתחילות ב מילה "צריך" (צריך להחליף וילון, צריך לרשום את הילד לחוג, צריך לשלם לעוזרת), לעומת כמה שיחות מתחילות בביטוי "הייתה לי מחשבה". או "חשבת פעם" (הייתה לי מחשבה שאנחנו לא מספיק יחד, חשבת פעם שניסע לשנה למדינה אחרת? חשבת פעם אם לא היית חיה איתי, עם מי מהחברים שלנו היית?). פתיחות של צריך הן בריחה מאינטימיות. הן מהוות עומס על הנשמה הן נותנות לך הרגשה שאתה נורא עמוס. ואז למי יש זמן לפילוסופיה.

אם רוב משפטיה של זוגתך מתחילים ב"צריך", קח את זה כסימן אזהרה. כמה שזה יראה לך מוגזם, בעיניי היא אינטרסנטית, מוטרדת, לא פנויה נפשית, חסומה רגשית ורואה בך בעיקר שק שיכיל את כל האנרגיה השלילית שלה.

זה מבאס לחשוב כך, אני יודע. אבל תתחיל להבין שאת רוב ה"צריך" הזה היא יכולה להכיל בתוכה ורק לעיתים לחלוק איתך במטרה אמיתית ולא רק להעביר אליך את הגרדת הזו.

אפילו בניהול זה נקרא "אל תיתן למנהלים מתחתיך להעביר אליך את הקוף". דבר איתה על זה. נסו לצאת מהלופ הטכני של החיים. ארוחת ערב שלכם לבד על כוס יין היא הזדמנות טובה לשיחה. על תבזבז אותה על חשבונות חשמל.

- העגיל הזה מאד יפה לך, ביום-יום אני ממש לא שם לב.
- אה אני שמחה שעכשיו אתה רואה אותי אתה חושב שאתה רוצה להזדקן איתי? נראה לי שכן, אבל אפרופו אני חושב שאנחנו יכולים לצאת קצת מהשגרה. אולי נלמד טניס יחד. מה עם הנסיעה למקסיקו שביטלנו שנה שעברה אולי ניסע הקיץ?
- מה שלום האוטו שלך? כיף לך איתו? אולי הגיע הזמן לאיזה ריגוש קטן חדש?

נסו לשחק את המשחק של: אם מי היית חיה אם היית חייבת לבחור את אחד ממכרינו. פתאום תגלה שדווקא תומס הוא ההעדפה שלה. ואתה דווקא לא החזקת ממנו. מה יש בתומס שהוא ברירת המחדל שלה? או מה גורם לה לפסול את טום שהוא גבר לא רע בכלל?

תקשיב לה. דיברנו כבר על זה שנשים לא מחפשות פתרונות אלא הקשבה. זה קודם כל. הפיתרונות כבר יבואו. בכל בעיה דנים בכל הפיתרונות האפשריים. חושבים על כל מיני דברים, רק לא משתמשים בדבר אחד קטן: הזמן. הזמן מסדר דברים. ובדרך כלל הבעיה נפתרת מעצמה בהמשך.

דברו על מה שמתחת לדברים. היא כועסת על משהו. אפשר להתווכח על זה עד מחר בבוקר. במקום זה דבר איתה על מה מציק לה בזמן האחרון. בואי ננסה לחשוב יחד. משהו בעבודה? בסקס? בחברות? בהתפתחות האישית שלה? אולי בביטחון שנעלם פתאום? אולי משבר גיל ה-30?

דברו עליך. אתה מאושר? מה היית רוצה לעשות בשנה הבאה? חשבת פעם על החלפת תחום? על קורס נהיגת ספורט? על לימודי קולנוע? אין לנו כסף לזה?! אולי יש? אולי המחיר שווה? אתה רואה את עצמך באותה עבודה? אותה חברה? אתה שלם איתי?
דברו על החברים המקיפים אתכם. דברו על מערכות היחסים איתם. על ההורים שלכם. הילדים. או לחילופין באיזה גיל אתה רואה אתכם עושים ילדים. או אולי מי אמר שנעשה בכלל?

צאו למסעדות. פשוטות. בקבוק יין ופסטה. קצת שתיקות, קצת מנוחה, קצת מבטים, ופתאום צץ איזה נושא. לשאול "איך היה היום שלך?" זה בסדר. אבל נסה פעם לשאול איך היה החודש שלה. תן לה לחשוב. מסקנות חשובות יגיעו. ואיך היה החודש שלך.

דברו על זה. תתעניין, תשאל, תחמיא. לא יכול להיות שלא תתייחס לבושם החדש שלה. אתה יכול גם להגיד שאהבת יותר את החולצות שלה מפעם. "מה באמת? חשבתי שלא אהבת אותן". זה מה שהיא תגיד.

אתה אוהב את הלבוש שלה? דברו על זה. לכו יחד לקנות לה איזה בגד. אתה תשב על כורסה והיא תמדוד. אם תאהב משהו במיוחד, קנו את זה. תמיד כשהיא תילבש את זה תיזכרו שקניתם יחד. אחרי זה תאכלו צהריים יחד. שעתיים גנובות באמצע החיים. ואני כבר לא מדבר על שעתיים גנובות בבית מלון.

עשו לכם החלטה ללכת פעם בחודש להצגה טובה, בלט, אופרה, או מופע מוזיקלי. היציאה הזו היא חגיגית משהו. כשהכרטיסים נקנו מצב הרוח שלכם לא היה ידוע לגבי הערב הזה. ייתכן וההצגה דווקא תיפול ביום שהיחסים יהיו במשבר קטן. ההצגה תאלץ אתכם או תאפשר לכם להשלים וליהנות יחד. מחזה או מופע רציני הוא זריקת איכות לראש שלכם. רעיונות חדשים יצוצו במוחכם ויהוו טריגר לפעילות או להחלטה כלשהי. אחרי ההצגה או סרט טוב לא רוצים לישון. רוצים לחיות. לדבר, לחשוב. יחד, זה דבק ליחסים. בקיצור היחד זה מזכיר לכם למה אתם יחד. אסור לשכוח את זה.

זה אולי לא נעים, אבל זה עלול גם להציף את התחושה שאין לכם מה להיות יחד. תתמודדו. הכרה, שיחה, טיפול, צמיחה מחדש. מה שעוד יותר לא נעים, הוא שזה יכול להוביל גם לפרידה. כן, לך דע. זה לא כיף אבל יש לזה גם יתרון עצום וחשוב:
אולי הצלתם 5 שנים מיותרות? 5 שנים שיכולות להיות חמש השנים המופלאות עם בן זוג חדש. ואל תחשוב "למה לא עזבתי מזמן?". יכול להיות שפשוט לא היית בשל להיפתח
לעולם. מפחיד, אה? הרבה יותר מפחיד לפספס את החיים.

ואני מחזיר אותך לאחד הפרקים הראשונים שדיברנו בהם על אהבה. אין דבר חשוב יותר מאהבה.מי שחווה ויודע, יודע. ומי שלא, לא יודע שהוא לא חי. ואם אין לך אהבה אל תחשוב שככה זה. ככה זה אצלך, כרגע, ומגיע לך לשנות את זה. זה מזכיר לי את כל הנשים שחשבו שאורגזמה מטורפת זה רק בקולנוע. עד שהן חוו אותה.