אייל ניסטור, המקליט ומופיע תחת השם My Second Surprise מוציא אלבום חדש בשם "Time to Move on". לכבוד האלבום, תפסנו שיחת מסנג'ר עם ניסטור, 33, שמתגורר בסן פרנסיסקו. ניסינו לשמור את רוח הדברים כפי שהופיעו בשיחה, עם קיצורים הכרחיים:
ספר קצת על העבודה על האלבום החדש. נשמע קצת שונה מהראשון.
את האלבום הזה הקלטתי לבד. כתבתי באנגליה את רובו והמשכתי פה בסן פרנסיסקו. חוויה לימודית בעיקר, פעם ראשונה מהרבה בחינות, טכניות ויצירתיות - עיבודי מיתר, נשיפה. מתיש אך מתגמל.
המפגש עם סצנת מוזיקה פעילה ואינטנסיבית כמו באנגליה וארצות הברית מתסכל או מעורר השראה?
לחלוטין מעורר השראה. למה מתסכל?
אתה אחד ממאות אלפים.
שטויות. מי שטוב בולט בכל מקום.
אתה מרגיש שאתה טוב?
כן.
זה ביטחון שטיפחת, או שהוא אצלך מרגע שהתחלת ליצור?
זה לא משהו שעבדתי עליו, וזה כרוך בביקורת עצמית מאוד נוקשה. תמיד יש מה ללמוד ולשפר.
מה למדת ושיפרת מהאלבום הראשון?
מעל הכל טקסט.
תרחיב
כתיבה יותר ישירה ולא בקודים. בראשון קצת התחבאתי, היום אני יותר פתוח וסוציאלי כבן אדם וזה מקרין גם על הטקסטים.
מה השתנה אצלך שהפכת לכזה?
תראה בכל זאת עברו 6 שנים בין האלבומים. גדלתי קצת, עברתי מעברים בין מדינות ולמדתי על עצמי לא מעט בדרך.
הריחוק מישראל השפיע עליך?
כן ולא. ישראל לא משחקת תפקיד במוזיקה שלי. גם לא ארה"ב או אנגליה. הכתיבה שלי יותר אישית מאשר מושפעת על ידי סביבה.
ובמה זה כן השפיע?
אני הרבה יותר רגוע, מוקף ביצירה שאני אוהב, בעיר שאני אוהב, בשכונה שאני אוהב.
אז החיים יפים .
כן. אין תלונות. אני אשמח לביקורים יותר תכופים בישראל. בכל זאת- משפחה וחברים קרובים.
אתה מתכנן להופיע פה בזמן הקרוב?
כן אבל עדיין לא סגור על תאריכים. מה נשמע לך שונה באלבום הזה?
שירה יותר פתוחה וברורה. מבינים מה אתה אומר. השימוש במיתרים.
חייב גם לתת קרדיט גדול לקרייג שומאכר - שמיקסס בטוסון אריזונה.
אתה מתכנן עוד קליפ סטייל Perfect Cure?
קשה לי להאמין. לא תיכננתי גם את הראשון. הקרדיט כולו של לימור שניידר וקבוצת אוג. אני לא עשיתי כלום, חוץ מהפסקול כמובן.
כן, אבל היה לזה אפקט עליך.
לחלוטין ואין ספק שזה עזר להגירה לארצות הברית.
לייבלים בחו"ל מדברים איתך?
שלחתי ממש לפני שבוע- בוא ניתן לזה כמה חודשים.
ממה מתפרנסים בינתיים?
בעיקר מהיכולות הדו לשוניות, הוראה, לוקליזציה של תכנה עברית-אנגלית.
נו, אז בניגוד למה שכל המוזיקאים הישראלים שיוצרים באנגלית אומרים - היה שווה להיוולד בישראל.
אין רע בישראל, אבל קצת רחוק ובעייתי עם ויזה וכל זה, לרוב האנשים.
יש איזושהי נוסחה לאמנים שרוצים להיות מוזיקאים מחו"ל?
אין דבר כזה. אף אחד לא יקום ויעזוב אלא אם הוא ירגיש שהפוטנציאל אמיתי.
וזה הצעד הכי חשוב? לקום ולעזוב?
אחד הדברים. ישראל מקום לא תומך ביצירה, רק באנגליה הבנתי עד כמה. ישראל תומכת בהיי טק, שזה טוב וחשוב, אבל זה לא מה שאני עושה.
עדיין? אתה לא שומע מקולגות יוצרות איזשהו שינוי?
אני ממש לא מדבר על יוצרים באנגלית בישראל ולא רק על מוזיקה. הכל מתחיל מחינוך ותקציבים ודגש שמוכתב מלמעלה.
מסר אופטימי לסיום?
אבל שוב - מי שטוב כבר ימצא את הדרך. הנה קיבלת
האלבום "Time to Move on" יוצא בימים בהפקה עצמאית של ניסטור. כנסו לאתר הרשמי של מיי סקנד סורפרייז לפרטים להשגת האלבום.