מספר זוגי

כבר בפגישה הראשונה עם יהודית רביץ, יוני רכטר הבין שלא מדובר בעוד זמרת. "כבר אז היה ברור ש...איך אני אגדיר את זה? היא משהו מיוחד" הוא מספר בראיון מיוחד לוואלה! תרבות, במלאות 30 שנים לצאת הקלאסיקה המשותפת של השניים, "באופן קבוע וחד ופעמי". "היא הייתה מאד צעירה עם רזומה מאד מרשים בלהקו ששת ועבודה עם דני ליטני ומתי כספי ובאמת – אני יכול לומר שפגשתי מוזיקאי שיכולתי מיידית להתמודד אתו במובן הטוב של המילה. לעבור איתו חוויה של דו-שיח מוזיקלי. העבודה עם יהודית הייתה לימוד גם בצד הכתיבתי של העיבוד וגם בצד הביצועי. למדתי להקשיב לה, לעשות לה קולות. אפילו בהופעת התנדבות שהייתה לנו לפני שבוע הרגשתי את אותה כימיה מיוחדת בינינו, שמקורה שם בסוף שנות ה-70. היא באמת משהו מיוחד".

הפרגון הזה של רכטר, אחד ממשתפי הפעולה הבכירים בתולדות המוזיקה הישראלית, לא באמת מפתיע. יש משהו כן להפליא ביכולת שלו להעניק למוזיקאי עמו הוא עובד ובתוך כך לא לוותר על הסטנדרט שהציב באלבומי מופת כמו האלבום המשותף עם אריק איינשטיין "משירי אברהם חלפי". "באופן קבוע וחד פעמי" מדגים כיצד רכטר העניק טאץ' מוזיקלי מובהק. "במובן מסוים זה אלבום חריג", מסכים רכטר. "במובן המוזיקלי זה אלבום שהשקעתי בו הכי פחות; באלבומים האישיים אני עובד יותר, כי הם אלבומים אולפניים ואילו זה הוקלט כמעט כולו בהופעה באולפן. מכיוון שהוא הוקלט חי, אז יש כל מיני דברים בהפקה היו יוצאים אחרת. יש בו סוג של חופש וגם כל מיני תקלות, כי פשוט לא נגענו בו: יש זיופונים קטנים, צעקות, אבל יש בו היבטים אחרים שהם נורא משמחים. זה אלבום חיובי כזה, אני אוהב אותו – אבל אני לא יכול להגיד שהוא האלבום המועדף עליי".

"ודאי, ישראל מאד השתנתה, אבל השינויים לא קשורים לאלבום. כל יצירה משרטטת איזה פרופיל. אני חושב שישראל השתנתה באופן מהותי בגלל שהיא סיגלה לעצמה את תרבות הרייטינג שהיא תופעה שגרמה להשחתה מאד עמוקה של הציבור והתרבות, בעיקר בקרב אנשים צעירים החושבים שככה זה לגדול. האלבום הזה שייך עוד לתקופה של אנשים שכמוני, כשטלוויזיה לא הייתה משהו משמעותי בחיים, בוודאי לא ליד קונצרטים וספרים שהיו הבון טון. היום השטויות לקחו מקום מאד מרכזי ומי שיש לו מספיק חוכמה לא ליפול מזה, מסתדר, אבל ישנם אנשים תמימים שבאמת נופלים בפח הזה".


בטקס פרסי התיאטרון האחרון בוצע קטע מתוך ההצגה "אהובת הדרקון" של מיקי גורביץ' תיאטרון החאן, שאת המוזיקה להצגה הלחין רכטר. הקטע, שכלל שירים שהתחלפו בין השחקנים, גרר אחריו תשואות אדירות כשמגישת הפרס שהגיע מיד לאחר הקטע אמרה "יש לי עדיין צמרמורת" והשאלה היא - מה שומר את רכטר אנרגטי לקראת כל פרויקט שכזה? כיצד הוא מתמודד עם הצורך לתת לעומת קבלה מזערית של חומרי הסולו שלו? "תראה, אני קודם כל אוהב להלחין, אני אוהב להתמודד עם טקסט נתון. בתיאטרון – חלק מהעניין העבודה היא עם אנשים, כמו מיקי גורביץ', חנוך לוין ונסים אלוני, כולם אנשים גדולים שמוציאים ממך את הטוב, אני באמת מאמין בזה. חלק מהעבודה על 'אהובת הדרקון' היה העבודה של מיקי עם השחקנים. אני גם חושב שאני אוהב דרמה, אני אוהב לתת ביטוי צלילי לטקסטים ואני מחפש תמיד את הדרך הלא צפויה, להביא את זה בצורה".

"כשאתה מסתכל על זה, אז גם שיתפתי פעולה עם עלי מוהר, אסתר עופרים, גידי גוב וכמובן אריק איינשטיין - אין לזה סוף. העבודה עם אחרים היא בהחלט ערך עבורי, אני מרגיש שאני מרוויח מזה. אני חושב שככה אני גם עושה לעצמי, למרות שזו לא הכוונה. זה שומר על רעננות וגם אתה כל הזמן לומד מאחרים שיש להם מה לתת. זה עניין של אופי, יש אנשים שאוהבים ללכת לבד, יש אנשים שאוהבים ללכת בקבוצה ואני בדרך כלל אוהב ללכת כפרטנר. פר פרויקט, אני אוהב לעבוד עם עוד משהו. אני מודע למוזרות שבזה, אצלי אתה רק צריך להסתכל אחורה ואתה מיד רואה את זה, לא צריך משקפיים".

"יש לי כל מיני מפגשים, עם שלומי שבן בפסטיבל הפסנתר האחרון ויהיה לזה המשך. היה לי מפגש עם אלי דג'יברי הג'אזיסט, יש מפגש עם איתי פרל עם רונה קינן היה לי מפגש חד פעמי על שירי דוד גרוסמן וזה היה תענוג, אני מאד מקווה שיהיה לזה המשך. זה כל הזמן קורה, מספיק שאתה כותב מוזיקה להצגה ויש שחקן שנוצר איתו קשר וכבר אתה בפרויקט הבא"

אין לי חשיבה כזו, כי אני עושה מה שאני אוהב לעשות. אחת הסיבות שעשיתי רק ארבעה תקליטי סולו כי הם לא מוכרים כל כך, אין לי אשליות שהדברים יכולים להגיע להצלחה מסחרית. יחד עם זה, אני נפגש עם המון צעירים בבתי ספר למוזיקה והרבה פעמים אני מביא שיר מ"עוד סיפור" והם אומרים 'איזה יופי, לא ידעתי שזה קיים'. לא מביאים את זה לאנשים שבצורה שהם ידעו שזה גם בשבילם. מצד שני, עד עכשיו ברוך ה' הכל בסדר"

"וויתרתי על הרבה מאד כסף ועל הצעות כאלו. רצו את "נגיעה אחת רכה" לחברת כביסה, או לחברת טיטולים וברוך ה', אני עדיין לא צריך את זה"

*ההוצאה המחודשת של "באופן קבוע וחד פעמי" (סדרת סימני דרך של NMC), אלבומם המשותף של יהודית רביץ ויוני רכטר נמצא בחנויות, כולל דיסק בונוס – DVD מתוך ההופעה המשותפת של השניים.