וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

"רוקפור היו השיגעון הפרטי שלי"

עינב שיף

16.4.2009 / 17:21

הלייבל Earsay חוגג החל מהערב עשור לקיומו באוזן בר בתל אביב. אלי חיון מספר לעינב שיף על הלייבל, על רוקפור ועל הניסיון לפרוץ למיינסטרים

אלי חיון, אתה זוכר מה היו היעדים הראשונים של Earsay?

"היעדים בשנה הראשונה היו הוצאה של 12 דיסקים, זה היה היעד. עמדנו בו כמעט, עשינו 10 אני חושב. האמת שזה לא בא באיזה תכנון על, זה בא ממקום לגמרי טבעי, אפילו כמעט במקרה. כמה שזה יישמע, ההקמה של אירסיי הייתה כמעט במקרה. הרעיון של האוזן השלישית כלייבל היה מוקפא כמה שנים. ואז קיבלתי לידיים את התקליט של Blown Again ופשוט אי אפשר היה לעמוד בזה. אמרתי בוא נראה מה אפשר לעשות ואז התחילה פריחה מחדש של הרכבים צעירים שלא היה להם בית. אחרי הבלאגן הגדול של החברות הגדולות בשנות ה-90 של החברות הגדולות שלקחו כל דבר ושזז ואז עברו למצב שבו כמעט לא לוקחים כלום. זו הייתה ממש מאניה דיפרסיה"

מה הבדיל אתכם באמת מאותן חברות?

"מבחינה מוזיקלית היה חוק אחד בלבד – אנחנו אוהבים את זה או לא אוהבים את זה, זה הכל. בלי יותר אנחנו יותר מדי דעתניים מכדי להנחית על מישהו על המלצה, לכן זה היה צריך להיות על דעת הרוב. אחד הדברים הכי חשובים לנו הוא איך הם מתכתבים עם מה שקורה כרגע בכלל – שיהיה עכשווי ורלוונטי, עם פזילה לחוץ לארץ. בחלק מהריליסים היה שיקול של חשיבות, כמו הדיסק של להקת ההארד-קור פאנק נשרפת של אבי פיטשון, שהוא דמות חשובה בעיני והרגשתי שזה חשוב מאד שזה יקרה.

בסצינה מאד קטנה, כניסה של גוף מסודר כמו האוזן לעולם הלייבלים מלווה בדרך כלל בעין צרה

"חולק עליך. אני לא זוכר ביקורת רעה על דיסק שלנו. בלי לדבר גבוהה, אני לא זוכר שקיבלנו ממש רעה על דיסק. תמיד התגאינו בסיכומי שנה השתחל דיסק אחד-שניים שלנו. מבחינה מסחרית אי אפשר להשוות את זה לשום דבר, כי רוב הדיסקים מכרו בסך הכל כמה מאות עותקים, אבל אני לא זוכר שהיה אנטגוניזם.

האנטגוניזם היחיד היה לעניין השפה, כלומר הבחירה בחומרים שמבוצעים באנגלית – אבל בעיני זה היה מאד צדקני. אני כבר אמרתי שהתחלתי לנהל את להקת רוקפור, שזה עניין של זמן עד שרוב המוזיקה כאן תהיה באנגלית – בגלל האינטרנט, בגלל שהיוצרים לא צריכים להצטדק יותר בפני אף אחד, כי הם כן פוזלים החוצה ורוצים לצאת החוצה לעולם, כמו חלק מההרכבים שלנו. רק לאחרונה יצאו המידנייט פיקוקס, אלפנט פרייד או פאניק אנסמבל ובעבר רוקפור ויוסלס איי די. לכולם היו פוטנציאל ומה לעשות – בעברית זה לא היה יכולים להצליח בעולם, למעט דברים רגילים שהורגלנו אליהם כמו מוזיקה אתנית- ישראלית, שזה בא מהמקום האקזוטי והמזרח התיכוני. רוק ישראלי, שפונה לארץ וקורה במקביל למה שקורה בעולם – זה לא היה לפני אירסיי . אחרי זה קמו לייבלים אחרים שעשו דברים דומים כמו פאסט ופאקט, שלא קיימים יותר אבל עם אג'נדה דומה. אני חשבתי שככל שיהיה יותר לייבלים – כך יהיה יותר טוב".

מה באמת מבדיל אתכם מהם? למה אתם כן והם לא?

"זו שאלה קצת פרובוקטיבית, מכיוון שמה שמגביל הוא הצורך של האוזן להגיד 'אוקיי, זה לא מרוויח כסף', הוא שיש לנו את החנויות וספרית הוידאו שמחפים על זה ואנחנו לא מסתכלים על זה בראי העובר ושב. זה קצת לא פייר לגבי הלייבלים האחרים, כי הם צריכים לשרוד רק על פי מה שהם עושים ואנחנו עושים עוד הרבה דברים וגם הרווחים הקטנים או ההפסדים הקטנים – לא שוברים אותנו.

בפאקט היה שיגעון של אדם אחד, יורם אליקים, שבעצם שהלך עם זה עד הסוף, לא תמיד 'הסכמתי' עם איך שהדברים התנהלו, לדוגמה, אני לא צורב דיסקים כעותקים לקהל, אלא מדפיס מינימום של דיסקים מודפסים. מצד שני, דברים הלכו לאיבוד כיוון שלא היו סינון. מצד שני, הוא עשה מהפכה בדרך שלו, שזה היה מגניב לכשעצמו וברגע שנגמר לו הכוח או הכסף. זה נגמר.

פאסט מיוזיק החזיקו יחסית המון המון זמן בגלל מועדון הפטיפון שהחזיק אותם. הדברים האלו בנויים על אנרגיות ואנשים, זה חד משמעית תלוי באנרגיה שלי ושל האנשים שעבדו ועובדים איתי. זה הכל תלוי בשיגעון לעניין הזה. רוקפור, למשל, זה היה לגמרי תלוי האנרגיה שלי. כמובן שישנו הכישרון של הלהקה, אבל תמיד צריך את האדם הזה"

הצעה שאסור לפספס

התקדמו לדור הבא של ברי המים של תמי4: קטנים יותר, חכמים יותר

לכתבה המלאה

רוקפור והקריירה שלהם בחו"ל היו רגע השיא של אירסיי. אתה מסכים עם המשפט הזה?

"במהלך התהליך זה לא היה כל כך ברור. רוקפור הם יוצאים מהכלל שלא מעידים על הכלל, כי זה היה שיגעון כמעט פרטי שלי, זה היה מבחינת ההגשמה שלי כאיש שבתעשייה הזו 25 שנים כן להגיד 'הלהקה הזו בעיני היא אחד משלושת הדברים הכי טובים שקרו בארץ'. מדובר באנשים מסוג אחר לגמרי, עם חלומות אחרים, מוזיקה וביצוע שיכולו לעמוד על כל במה אחרת לא רק בכבוד אלא יותר מזה. כשזה נגע לי – אמרתי שזו ההזדמנות, יש לך ארבעה חברה שמוכנים לקחת את הפקלאות ולהתחיל לנדוד. זה עבד יפה מאד לא מעט שנים, עד שגם לי נגמר.הכוח"

מנקודת המבט שלך, למה זה נגמר בעצם?

"הסיום של רוקפור נבע מכמה דברים. המעבר של האוזן השלישית משנקין לקינג ג'ורג' הצריך ממני המון זמן ואנרגיה של טיפול בדבר ההרה גורל הזה. מן הסתם הייתי חייב לווסת את הכוחות והאנרגיה שלי. גם בלהקה, אלי לולאי עזב וזה הביא למשבר שהוליד משהו אחר וחדש ולא פחות טוב, אבל זו הייתה סיומה של תקופה והכל ביחד הוליד איזה מצב שהצריך פרידה".

היו שמועות על פרידה רעה. שזו הסיבה שהם לא נשארו באירסיי ועברו ללייבל אנובה

"לא נפרדנו יותר מדי ברע. הלייבל אנובה נכנסו במטרה לקחת חלק בניהול השוטף של זה ומפה לשם זה התגלגל לאותו מקום שבו נושאי המגבעת אמרו לעצמם שהד ארצי יכולים לטפל בהם יותר טוב. אני מאד מקווה שבמקרה של רוקפור הילד יגיע לאן שהוא מגיע. החבר'ה לא צעירים, הם צריכים לדאוג לפרנסה שלהם. אנחנו בהחלט חברים"

אפילו שהם לא מופיעים בפסטיבל שלכם.

"הם פשוט לא הופיעו הרבה זמן, הם לא משופשפים עדיין על במה. רוקפור היו תמיד עוף מוזר ואף פעם לא הסכמנו להופיע בכל מקום, לכן זה ממש לא מפתיע ואפילו מתבקש. יש כרגע דור חדש של להקות שהן חוד החנית שלנו"

בכל התקופה הזו, במה אתה הכי גאה?

"רוקפור היו הבייבי האישי שלי, הקדשתי לזה במשך מספר שנים את כל הזמן שלי, תרתי משמע. הייתי האבא והאמא שלהם. הייתי המנהל הקלאסי – לא ניהלתי שום דבר לפני זה ואחרי זה. זה היה נכון לגמרי מבחינת היצירה וגם מבחינת הדינמיקה של העבודה איתם וגם החברות – זה היה משהו אחר, מין יחידה צבאית. היו דברים אחרים שאני מאד גאה בהם, הראשון של Blown Again, האלבום של פאניק אנסמבל, הדבר הכי קרוב לרוקפור מבחינת המעורבות של האוזן בלהקה, ארבעת התקליטים של שלום גד, שהוא אמן אמיתי. הרבה דברים"

אתה חושב שהאינדי הישראלי היה יכול להסתדר בלעדיכם?

"האינדי הישראלי היה יכול להסתדר בלעדינו, אין ואקום. אני חושב שהדבר העיקרי שהראינו להרבה מאד אמנים הוא שאם אתה יכול לעשות את זה לבד – עדיף. אני חושב שמן הסתם היו לא מעט הרכבים שעשו את זה לבד בגלל זה. כשפתחנו את הלייבל רצינו לייצר מערכת תקציבים כזו שגם במקרה של הפסד, ההפסד לא יהיה נורא ויצרנו כל מיני שטאנצים. אבל חשוב מכך, לא התערבנו בשיקולים של ההרכבים, אהבנו את החומרים As is. אם הייתי צריך לבוא ולהתערב בסדר השירים למשל, בדיסק זה היה נחשב בעיני התעסקות יתר. הרי ממילא לא היינו צריכים לערוך דיונים בשאלת הסינגל הראשון".

בגלל המערכת הזאת, שתמיד עבדה באופן מסודר, הייתה ציפייה שתצליחו לעבור את החומות המיינסטרים בפרויקטים מסויימים. זה לא קרה

"אתה עולה על נקודה קצת כואבת. במערכת שלנו חשבו ואולי חושבים עד היום שיכולנו לעשות יותר בשביל המיינסטרים. כן יצאו דיסקים עם סינגלים שניסינו להחדיר אותם, אבל ברוקפור היו שני סינגלים שנוגנו על בסיס קבוע בחוץ לארץ ולא נוגנו בארץ. זה לא היה מצחיק, זה היה הזוי לגמרי. לשלום גד היו סינגלים, לג'נגו, יוסלס איי די. השיר של אלפנט פרייד נכנס לפלייליסט אחרי שנתיים שהאלבום בחוץ! אבל זה לא שלא ניסינו, אולי לא ניסינו מספיק".

תחושת כישלון?

"כנראה שבעניין הזה נכשלנו, בתכל'ס. כמעט שום שיר שלנו לא היה בפלייליסט. החומות בגלגלצ הן די גבוהות, אבל קטונתי – יש שירים שהם פי שמונה יותר מיינסטרימים והם לא משודרים. אירסיי הם אחוזון לעומת אמנים אלטרנטבים שמשקיעים כספים מאד גדולים בפקג'ינג שלהם ונשארים בחוץ. אבל מעולם לא שמעת אותנו מתמרמרים או צועקים שכולם חארות. בכמעט 23 שנים שהאוזן השלישית קיימת, לא ניסינו בכוח שום דבר. זה בא לנו באופן טבעי והעשייה באה ודיברה בעד עצמה"

לסיום וללא קשר לאירסיי, איך ייתכן שלחנות מוזיקה כמו האוזן השלישית אין אופציית רכישה באינטרנט?

"זה עצלנות. אני לא גאה בזה, אבל אני חושב שבגלל הפורמט של האינטרנט, הגלובלי, אני שואל איפה הערך המוסף שלי? יש חנויות. במקרה של המועדון – יש ערך מוסף ברור לאתר אינטרנט, כי אתה רוצה להביא קהל לשמוע הרכב שהוא לא מכיר, ובחנות – יש חנויות שמוכרות את אותה מוזיקה, אז למה צריך אותי?

כי זה בעברית וכי זה האוזן השלישית – מותג

"אני לא מגן על זה ולא גאה בזה, אבל סדרי העדיפויות הם אחרים. בשביל להקים אתר בן זונה, אתה צריך הרבה מאד כסף, ואני אומר את זה בלי לדעת כמה. העובדה הפשוטה היא ששום אתר שמוכר הארד קופיז, החל ממיתוס ועד מוזיקה נטו – העלות/ תועלת שלנו ביחס אליו לא הייתה משתלמת. אולי אם היינו מתחילים בזמן יכול להיות שזה היה אתר שאי אפשר להתעלם ממנו, כמו האתר של ספרית הוידאו שהיתרון היחסי שלו הוא העברית והאינפורמטיביות. אנחנו די פישלנו בעסק הזה"

*הלייבל Earsay יחגוג החל מהערב (ה') עשור לפעילותו בפסטיבל בן שלושה ימים במועדון האוזן בר בתל אביב. בין המופעים: יהוא ירון, המידנייט פיקוקס, שלום גד, פאניק אנסמבל, ג'נגו ואמנים רבים.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    4
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully