"יש רמה של שתיקה מול השואה"

(צילום: יהונתן אופק, עריכה: אייר ענבר. אביב מארק סאונד ותאורה. תודה לדניאל שריד מלבונטין 7)

קשה לווסת את רצף הרגשות שמציפים את המוזיקאי יונתן רזאל בשיחה על השואה. בדיוק באותו אופן בו הוא ניגש ל"והיא שעמדה", מהשירים המפורסמים יותר של ההגדה של פסח שמקבל בלחן של רזאל טוויסט עמוק, כך גם בדיבורו ניכר איזשהו רצון להתמודד עם אירוע שלא באמת ניתן להתמודד עמו.

זה מתחיל בסיפור האישי. "המשפחה שלי, סבא וסבתא ואח של סבא ניצלו בדרך ניסית ביותר", מספר רזאל לוואלה! תרבות. "בזכות שתי משפחות של חסידי אומות העולם, משפחת טר-הר ומשפחת קלוק, המשפחה שלי למעשה ניצלה. הם מסרו את נפשם למענם ועמדו בניסיונות קשים ביותר כדי להציל אנשים שהם לא הכירו ולא היו שייכים אליהם מבחינה דתית או תרבותית. עד היום אנחנו בקשר"

"בכל אירוע שלהם או שלנו, אנחנו נפגשים. אנחנו מזמינים אותם לחתונות אצלנו, סבתא שלי שעדיין חיה נוסעת אליהם. קטן הילדים שהציל את סבא שלי היה בארץ ואמרתי לו שאני חייב לו את החיים שלי, אני מוכן לעשות למענו, כל מה שיבקש. הדבר היחיד שהוא רצה זה שאטייל איתו".

"אני מרגיש על גבי את כובד משקל הדורות. בסעודה בליל פסח מגיעים עשרות הצאצאים של סבא שלי ואתה לא יכול שלא לחשוב על כך שנסתרות דרכי האל. אני לא אוהב להתמקד בזה כי ישנם אנשים שאיבדו את כל המשפחה שלהם, גם מצד סבתי כולם נטבחו. בכל טרגדיה של העם היהודי – גם ביציאת מצרים וחורבן בית המקדש, מישהו לא ניצל. זה מזכיר לי שמישהו שאל פעם למה אלוקים מדבר מתוך סנה בוער – כי הסנה לא מתנהג על פי חוקי הטבע וכך גם העם שמשה הלך להנהיג"

"ההתמודדות עם זה כאדם דתי היא מאד מסובכת. התשובה הראשונה שלי היא שיש מקומות שאתה שותק מולם. יש מקומות שבהן אני לא יכול לתת תשובה. אני, כאדם יהודי מאמין באמונה שלמה שגם דברים מאד קשים וכואבים – הפריחו פרחים. קטונתי מלהגיד את זה, אבל יום אחד זה יתברר. אני אומר את זה בזהירות רבה. יש בי המון קושיות, אבל יש לי משפחה וילדים ואני מחויב גם בתשובות אליהם".

הדיבור של רזאל מהיר, קוהרנטי ומודאג. הוא חוזר ושואל אם אני מבין את כוונתו, דבר שמעיד על התמודדות שעדיין מסעירה אותו כשזה מגיע לשם. כמו כל אדם שזכה בחיים לצד אלו שלא בעקבות השואה, הוא אינו רוצה להישמע כ"מנצח", מכיוון שהאירוע המכונן בהיסטוריה של העם היהודי חורג מהגדרות של רווח והפסד. " באמת שאני חושב שכל העולם היהודי, על כל פלגיו, עד אפילו החרדים הכי נאמנים למסורת – יש איזו רמה של שתיקה מול השואה", הוא מסביר. "הדבר הזה חוצה גבולות. תמיד אתה רואה רב מסביר – בשורה התחתונה אתה לא רואה את מנהיגי הדור ורואיו שיכולים לתת תשובה אחת. דווקא בימים האחרונים חשבתי על זה, אני חושב שיש בהתמודדות של השתיקה הזו משהו מאד עוצמתי, של אנשים שקמים וממשיכים לחיות. אי אפשר להבין את העוצמות האלו"

"עצם העובדה שאני יושב במדינת ישראל ומנגן בפסנתר, בעיני זה נס. אני מתמקד בכוונה במה שניצל, השיר הזה שהלחנתי אותו – ללא קשר לפסח – זה שיר שאצל כל אחד שעומד פה היום זה נוגע לו באיזשהו מקום בנשמה ובלב, בתת המודע הקולקטיבי. אנחנו העם הכי שורד בהיסטוריה, שבכל דור דור קמים עלינו לכלותינו. באיזשהו מקום הוא למעשה המנון מסע, כמו המסע שאנחנו נמצאים בו לאורך אלפי שנים – ממצרים, דרך פרס ועד היום. בכל פעם הוא נעשה בוריאציה אחרת".

"השיר הזה הושר לראשונה ביום של פיגוע הטרקטור בירושלים", ממשיך רזאל. "בהופעה, מבלי ששמתי לב, שרתי 'שלא אחד בלבד עומד עלינו לכלותינו' וזה הפך לחלק מהמילים של השיר כי אני חושב שהמסע הזה לא נגמר. אנשים קיוו שנגיע לפה ויהיה שקט, אבל אתה רואה – חיזבאללה, איראן, חמאס – וואט דה פאק?"

"אני סומך על הקדוש ברוך הוא, עד עכשיו הוא הוכיח את עצמו, לא?"

רזאל יבצע את "והיא שעמדה" מחר, ה- 20 באפריל בשעה 21:00, בערב "זכור" של מרכז ברודט לתרבות יהודית (רח' צייטלין 22, תל אביב) , שמזה ארבע שנים מקיים ערבי זיכרון קונספטואליים בנושא השואה. השנה יתקיים האירוע תחת הכותרת "מדור לדור" וישים דגש על "התודעה ההיסטורית של השואה כאירוע שקדמו לו שואות שפקדו את העם היהודי במהלך כל הדורות", כפי שנמסר מהמרכז. בערב ישתתפו חמי רודנר, אייל שילוח, אסי ישראלוף, מתי סרי ועוד. המנהל האמנותי של האירוע הוא שרון רג'יניאנו.