פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      משהו חונה לגמרי

      טקס יום השואה האלטרנטיבי ממשיך לספק נקודות מבט שונות על המאורע הנורא ההוא. עינב שיף חיפש חנייה עם היטלר

      טקס יום הזיכרון האלטרנטיבי לשואה ולגבורה ה-11, שנערך הערב (שני) בתיאטרון תמונע, הצליח לספק גם השנה כמה נקודות מבט שונות על המאורע המכונן של האתוס הלאומי בישראל. גם אם הקישור בין כיבוש לשואה, כפי שעשה אמיר אוריין (שחקן, מייסד תיאטרון "החדר"), הפך לסוג של קלישאה באירועים כאלו, נושאי דברים כגון שהרה בלאו (עורכת הטקס יחד עם אבי גיבסון בראל), יניב איצקוביץ' וניר ברעם הצליחו לרתק את האולם המלא.

      למעשה, עצם הפיכת שורה כמו זו שהקריא אוריין - "אנחנו מתכוננים למלחמה הבאה, אמר הקצין/ זה לא הזמן לדבר על הכיבוש" - לדבר צפוי, מקובל, נטול הסתערות תקשורתית או עזיבת מחאה באולם, היא כנראה עדות לטריטוריה הבלעדית שסימן לעצמו הטקס. טוב עשה קובי אריאלי, שהגיב לדברים בהומור הצפוי ואמר "אני מבין למה אין פה אנשי ימין. התחלף השלטון, הם עסוקים בלבנות התנחלויות...עם השמאל כזרם אמנותי – אין לנו בעיה" ומיד אחר כך פנה להלל את סרטון היו-טיוב בו היטלר מתעצבן על בעיית החנייה בתל אביב. על המופע של האמנית סמדר יערון, אשר גיחכה על טקסי הדלקת המשואות במחנות ההשמדה בפולין, בהחלט אפשר להדביק את התווית "אלטרנטיבי", עם עודף למופע ג'אז אוונגרד.

      אולם פטור בלא רגש אי אפשר, ואת משבצת הסיפור קורע הלב מילאה יוכי ברנדס בקוהרנטיות מופלאה. ברנדס, סופרת רבי מכר המגיעה מן החברה החרדית, סיפרה כיצד התמודדה עם האפשרות כי משפחות הוריה ניצלו הודות לייחוס של משפחתה, והיותה של סבא רבה שלה אדמו"ר. בקול החלטי עם סדקים קלים של חנק, הסבירה ברנדס כיצד הצליח אביה, ילד בן 17 ששני הוריו בחיים להשתחל לעליית "ילדי טהרן" בשנת 1943 ולהגיע לישראל בשלום. והיה בסיפור הזה מעט מכל מה שהטקס הזה אמור לייצג: אנשים המבקשים לחיות בהווה, אולם העבר ממשיך ורודף אותם. הם כאן, צוחקים על היטלר, יודעים שהייחוס סידר אותם וברור להם שמישהו יגיד שהכיבוש משחית, היום, בדיוק כמו בשנה הבאה.