אפ"ג פותח פה

      בראיון לכבוד הסינגל החדש שלו, פורש אמיר פיי גוטמן את משנתו הפוליטית, מדבר על החיבור המדהים בינו ובין קורין אלאל ואיך לא - על איחוד אפשרי עם היי פייב

      עינב שיף
      הד ארצי

      (אמיר פיי גוטמן - "סיבה מספיק טובה", מילים: כפיר אפשטיין, לחן: אמיר פיי גוטמן)

      טוב לדעת (מקודם)

      הלחצן שיכול להציל את חייכם באירוע לבבי או מוחי

      בשיתוף שחל
      לכתבה המלאה

      אמיר פיי גוטמן, איך זה לחזור סוף סוף למה שאתה יודע לעשות?

      "הצחקת אותי. אהבתי את השאלה. קודם כל, מה זה לחזור, אני עושה את זה כל הזמן. אמרתי שלא ייקח לי שבע שנים לעשות שירים חדשים. התוכנית מראש הייתה לחזור קודם כל למוזיקה ולהופעות, כי זה הדבר שאני מחובר אליו כל השנים. התחלנו את ההקלטות ממש מזמן, זה היה מתוכנן לאורך זמן וכל מה שקרה באמצע, קרה כמעט בלי הכנה מהרגע מהרגע".

      אתה יודע שיגידו שאתה מנצל את ההצלחה של "האח הגדול" לטובת הקריירה המוזיקלית שלך.

      "אני כבר מוכן לשאלה הזו ולא בגלל שהכנתי את עצמי יותר מדי. תשמע, לאורך כל חיי המקצועיים אמרו עליי הרבה דברים וימשיכו להגיד תודה לאל, אבל זה לא חשוב. אני יודע מתי התחלתי להקליט, אתה לא בשבועיים מרים שישה שירים חדשים ובאמת שבעיקר עכשיו אחרי האח הגדול, יש כל כך הרבה דעות וכל אחד רואה את הדברים בעיניים שלו מה שהוא רוצה לראות. אני אשאיר לכולם מה להגיד מה שהם חושבים"

      היה משהו שכאב לך במה שאמרו?

      "לא כאב. היו כל מיני דברים שהפתיעו אותי. בכלל, החוויה העוצמתית הזו הייתה מאד חשובה. יכולתי ללמוד דברים שאחרים לא יכולים ללמוד בחיי היומיום שלהם. הבנתי בעיקר שאי אפשר להתמודד עם הדעות של כולם, שזה לא ייאמן מה המגוון וכמה אנשים יכולים להכיל בתוכם מספר דעות. זה כל כך מורכב הסיפור הזה, שאם מבקשים ממני לסכם את החוויה בשתי מילים אני אומר 'הניסוי הצליח', אבל ייקח זמן עד שנבין מה שקרה שם"

      נשמע כאילו עבר עליך שינוי גדול. אתה יכול כבר לאבחן אותו?

      "מאז שנגמר היי פייב ניסיתי לצאת מהתדמית של נער פוסטר, ועדיין עד 'האח הגדול', אף פעם לא שאלו אותי מה דעתי הפוליטית. בשלושה שבועות התדמית שלי השתנתה, ואנשים ראו שאני אדם דעתן עם כוח להנהיג, אסרטיבי וזה משתלם לו. לא על כל אדם אומרים שזה מנהיג"

      החיבור בוילה עם יוצרים כמו קורין אלאל השפיע עליך מוזיקלית?

      "קודם כל בהחלט. אני יכול לספר לך שהזכרת את קורין ואכן החיבור בינינו היה מדהים ברמה האישית ומאז נפגשנו ואנחנו מדברים ויהיו לזה השפעות הלאה. אתמול קצת התחלנו לעבוד על משהו, היא שמעה כמה דברים שלי במסגרת השירים החדשים – הכי הייתי שמח בעולם לעבוד עם קורין, אבל לפעמים זה קורה ולפעמים לא. כל האנשים שם עברו חוויה שאת עוצמתה רק אנחנו יכולים להבין כי אנחנו היינו שם. בסופו של דבר, שאלו אותנו את זה בפרק האחרון – אז כן, ההחלטה משפיעה עליך כבן אדם, כי אתה זוכה לצילום מאד משמעותי, אם הייתי במקום מאד אטום הייתי מסרב לראות את זה. אני רואה בזה הזדמנות נדירה להציץ לתוך עצמך. ביומיום שלך אתה לא מתמודד עם דברים כאלו, הסביבה הטבעית"

      אתה שם לב ששלושה שבועות בוילה שווים יותר מ- 13 שנים בתעשיית המוזיקה.

      "אני חושב שלצערי הרב, כללית, היום המוזיקה נמצאת באיזשהו צומת דרכים. השוק נמצא במקום מאד מבלבל ואין ספק שהרבה מההילה שנותרה היא לטלוויזיה בריאליטי מאשר על הבמות, או בקניית דיסקים, זה לא סוד. היה את אלו שיצאו נגד תופעת הסלבס, כשאנחנו יודעים שהכוכבות במדינה היא אחיזת עיניים, שבה רוב אמני ישראל לא חיים עם שומרי ראש, לימוזינות ושטויות. כל הבולשיט הזה מבלבל, זו מורכבות שצריך להתרגל אליה"

      זו תקופה מאושרת בשבילך?

      "בהחלט. מנחם בן אמר בתוכנית דבר מאד חכם – בסופו של דבר להשתתף בתוכנית כזו הוא יצירה בפני עצמה, כמו שמחזמר הוא יצירה בפני עצמו. השיא הוא עבודה, רצף יצירות ולא משנה באיזה תחום, טלוויזיה או מוזיקה. אני מברך את אלוהים שנתן לי את היכולות לעשות את זה בתחום הזה. ברגע שאתה בעשייה, הכל סבבה, אבל אני מאושר בחיי לא בגלל העבודה, כי החיים שלי כבן אדם נמצאים במקום הכי טוב אי פעם".

      אתה מדבר הרבה על אלוהים. משהו שאנחנו צריכים לדעת?

      "אני לא אגיד לך שאני ממלא את כל תרי"ג מצוות, מצד שני אני מכיר אנשים שממלאים תרי"ג והם עדיין חרא אנשים. יש לי את החיים שלי ואת הדרך שלי ואלוהים – אני מכיר בעובדה שיש כוח גדול שמניע אותנו, אני מקבל את ההכרה שקוראים לזה גורל או אלוהים. נורא קשה לחיות בלי אמונה"

      מה אמיר פיי גוטמן 2009 מביא לפופ הישראלי?

      "אני תמיד משתדל לעשות את מוזיקה שלי בקצב שלי. 'דבש בכוורות', האלבום הקודם שלי היה יכול היה להיעשות בצורה הרבה יותר מסחרית, למשל. המוזיקה זו הנשמה שלי, אני משתדל לעשות שירים שעוברים תקופת זמן איתי. את השיר הזה כתב כפיר אפשטיין ואני הלחנתי, וכל שיר שאני מביא את עצמי למצב שאני מקליט אותו – אני אוהב אותו. מבחינתי כולם היו בניי. אני חושב שכפיר נתן טאץ' מאד ייחודי על איך שאני מסתכל על דברים בעולם הזה"

      מה תהיה האווירה של השירים החדשים?

      "לא פוסט-טראומה, אלא פוסט-השתחררות. הסשן החדש הוא הרבה יותר שמח ואופטימי ושמח מאשר 'דבש בכוורות' שהיה קודר יחסית., או מהמקום של היי פייב, ששמה זה בא לגמרי מהמקום של נער פוסטר חתיך עם ילדות בנות 12 הורמונליות שרודפות אחריי. בפעם הראשונה בחיים שלי מדברים איתי לא כאל נער פוסטר, אלא כאל בן אדם שיש לו אישיות שהרבה התחברו אליה"

      זה הזמן לשאול מה הדעה הפוליטית שלך.

      "הגזמת, דיברנו על זה באח הגדול לא מעט. פשוט היו הרבה מאד בלגנים להראות שם. אני הצבעתי בבחירות ציפי לבני, אמרתי לפני כן שציפי לבני צריכה להוביל אותנו ואני שמח שהיא ניצחה כמפלגה. אם היינו כולנו לפני 15 שנים נערי נרות, אני לגמרי קיבלתי את החיתוך של העם ימינה ולמעשה אני לא חושב שבכלל קיים דבר כזה דעה פוליטית, הרי הכל נובע מקמפיין בחירות. אפשר לחשוב שביבי לא יצטרך לחלק את ירושלים כי אמריקה תגיד לו"

      "אני רוצה שיהיה פה שקט, שיבנו להם חומה גבוהה, שיתנו להם כל מה שהם צריכים וזהו. מנחם למשל רצה שביבי תלך עם לבני ואני אמרתי שהם צריכים לעשות רוטציה. אם ביבי היה גבר ,הוא היה מבין שהיא ניצחה אותו והיה עושה איתה שנתיים-שנתיים. אגב, היה ברור שברק יזדחל לו פנימה. לא הופתעתי שברק החליט להיכנס והוא יחטוף על זה בבחירות הבאות"

      זה באמת קצת מזכיר את הדעות של מנחם בן. אולי אתם קרובים יותר משחשבתם?

      "לא משנה מה שאני אגיד, יפרשו את זה אחרת. מעבר לעובדה ששוחחנו פעמיים בטלפון ושלחנו מספר מיילים, אין לי טינה לאיש. יש בי עצבות כלפי הדעות שלהם. נחרדתי מהמחשבה שהוא משמיע את מה שהוא משמיע כשאני פוגש בני נוער שמתחבאים ומפחדים וזה יכול להשפיע להם לרעה"

      טוב, חייבים לשאול על איחוד של היי פייב.

      "כן נו. אני יכול להגיד שזה בטח לא יקרה בקיץ הזה. מדברים איתנו על זה כל הזמן, בחורף הבא נחגוג 10 שנות פירוק וזה כזה מספר שהרים לכמה אנשים את הניסיון לעשות האיחוד הזה, זה בטח יקרה מתישהו"

      שמע, עם הרטוריקה של הראיון הזה אני די חושב שאתה אתה במקצוע הלא נכון.

      "אתה צודק. לא הייתי בלהקות נוער, לא חיפשתי במה, זה קרה לי בטעות ובמובנים מסויימים אני רגיש מדי למקצוע הזה, אבל מה זה שיש. אני באמת צריך להתחיל לדבר. התוכנית שלי הייתה להיות עיתונאי, אבל לקחו אותי להיי פייב בגלל הפרצוף היפה שלי ואכלתי אותה. אני רציתי להיות בדיפלומטיה או בחדשות. אבל אני צריך עוד כמה שערות לבנות בראש כנראה"

      על מה היית כותב?

      "הייתי שמח אם מול כל טור של מנחם היו שמים טור שלי. על אותם נושאים, רק הפוך"

      טרם התפרסמו תגובות

      הוסף תגובה חדשה

      בשליחת תגובה אני מסכים/ה
        לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

        התרעות פיקוד העורף

          walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully