פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      מוטב מוקדם

      אחרי חמישה פרקים בלבד "Better off Ted" עושה רושם בתור הסדרה החדשה הכי קולית ומצחיקה על המסך. ניב הדס מפציר בכם

      "אנחנו יכולים לגדל צנון כל כך חריף, עד שבני אדם לא יוכלו לאכול אותו, אבל אנחנו לא, כי בני אדם לא יכולים לאכול אותו" (מתוך פרסומת של ורידיאן דיינמיקס).

      אם צריך לשים את היד על סוד הקסם של "Better off Ted", הרי שהוא טמון במקצבי הצ'ה צ'ה צ'ה שמלווים אותה. בעוד שבוסיות קשוחות ומאיימות, גיבורים מעוררי אמפתיה בקונפליקט תמידי, מדענים מפוזרים ואימפוטנטים ורומנים בין משרדיים לא ממומשים כבר ראינו בתצורות כאלה ואחרות – גם אם לא בכזו קיצוניות ואינטנסיביות - הליווי של כל אלו בצ'ה צ'ה צ'ה הופך גם את הדילמה הקשה ביותר לסורבה אננס. וככה "Better off Ted" מרגישה – כמו הדבר הכי מרענן ומתוק שאתם יכולים לאחל לעצמכם בטלוויזיה הקיץ.

      חמישה פרקים שידרה עד כה רשת ABC מהיצירה הקומית הפוסט-תאגידית של ויקטור פרסקו - תסריטאי מבריק שהתחיל את הקריירה ב"אלף" (מה שאומר שתמיד אפשר להתקדם לאנשהו) – ובלי ליצור ציפיות מיותרות, אני רק אומר שכדאי לכם לעלות על הרכבת ההפתעות שלו לפני שיהיה מאוחר מדי (ובמאוחר מדי אני מתכוון לפני שהחברים שלכם יקדימו אתכם ויאכלו לכם את הראש עליה) . עבור עובדי תאגידים באשר הם – היי-טק, תקשורת, רשתות מזון מהיר או מונופולים למיניהם – שזה פחות או יותר כולנו, "Better off Ted" היא הסדרה שמתארת את מהות החיים בצורה המדויקת ביותר, דווקא בגלל הסיטואציות המופרכות, הדיאלוגים הסילוניים וכמובן, הצ'ה צ'ה צ'ה.

      טד (ג'יי הארינגטון מ"עקרות בית נואשות" ו"מרפאה פרטית") הוא ראש מחלקת מחקר ופיתוח בתאגיד הבינלאומי "ורידיאן דיינמיקס", שמייצר הכל – מעגבניות שרי ועד טילים נגד טנקים. כמו רבים מאיתנו, הוא בבסיס בחור טוב שככל שהתקדם בחברה הפך חצוי יותר בנפשו וקצת איבד את היושר שלו; מחד הוא צריך לעשות את תפקידו ולשרת את בעלי ההון. מאידך, הוא מנהל אנשים – במקרה הזה שני מדענים גאונים שלא מפסיקים לייצר בעיות - וצריך לדאוג גם לאינטרסים שלהם. הוא חייב לתת דין לוורוניקה (פורשה דה רוסי האדירה), הבוסית קרת הלב והסקסית שלו, ומאידך הוא מעוניין בלינדה, שתמיד דורשת ממנו לעשות את הדבר הנכון. הבעיה של טד היא שהוא כבר הפסיק לחשוב במושגים של נכון ושגוי, וכעת הוא מודד הכל לפי הצלחה וכישלון עם האימה של מועצת המנהלים - המכונה "הם" - מעל. יש לו שיק קלוניאי (מלשון ג'ורג' קלוני), חליפות איטלקיות, עניבות מהחלל והוא לא יודע לקבל לא, אבל בקטע טוב (כלומר לא בקטע המשה קצבי).

      היופי ב"Better off Ted" – מלבד המראה המוקפד שלה בעיצוב ובבימוי - הוא שהיא מוסרית מבלי להיות מוסרנית. היא לוקחת בחשבון שכולנו – בין אם נרצה ובין אם קראנו ספרים של נעמי קליין - זונות של תאגידים שחייבים איכשהו להביא גבינה 5% הביתה, אבל לא רוצים לשכוח את המצפון שלנו בבית. אנחנו מכופפים חוקים ועקרונות ששמנו לעצמנו ומנסים לשמור על הצביון האישי ועל טיפת אנושיות בתוך הכאוס הכלכלי העכשווי. מורכבות החיים המהירים בתוך גופי ענק תחרותיים מעמידה אותנו לא פעם במבחן, ו"Better off Ted" היא המחשה של אותם מבחנים. במלים אחרות, היא עוזרת לצופה הקטן לחיות עם עצמו בשלום למרות וויתורים על אידיאלים וערכים. חוץ מזה יש לה אנסמבל שחקנים עם דינמיקה היסטרית, היא כתובה נהדר - כמו קומדיית סקרובול על ספידים - וככל שהיא יותר מופרכת (למשל במקרים שהחברה רוצה לייצר דלעת מזוינת כנשק להשמדה המונית) כך היא הופכת מציאותית יותר. זה נכון שהיא מזכירה מאוד את "רוק 30" – טד בתפקיד ליז למון, ורוניקה בתפקיד ג'ק דונגי, המדענים בתפקיד התסריטאים, הנטייה לאבסורד והשימוש בפלאשבקים, אבל היא פחות מרוצה מעצמה ועם הרבה יותר אמירה. ובואו לא נשכח - יש לה גם את הצ'ה צ'ה צ'ה.