דידי איידול

שבוע דיסקו באמריקן איידול, שזו כבר ידיעה שמכבידה על הלב ועמו גם שבוע מאוד לא אחיד ברמתו, דבר כמעט לא מקובל כשמדובר בשביעייה שאמורה להיות הטובה ביותר מבין כל המתחרים. ואם כל זה לא מספיק, אז היה גם הפחד הזה, מלווה בלחצים בחזה, כשיקירת המדור, אליסון אירהיטה, עמדה שוב מול סכנת ההדחה. שוב!

בסוף קיבלנו סוף טוב, מה שאי אפשר לומר על המתמודדת הבאה.

כמו בכל שבוע, למרות ההערות הברורות של השופטים, ליל בוחרת בשיר שגדול עליה, מצליחה לשיר אותו בצורה שמעידה על כשרון אבל לא כשרון שמספיק למתמודדת בשלב הזה. השופטים טוענים שהבעיה העיקרית היא שליל לא מספרת לנו מי היא כאמנית. זו בהחלט הבעיה. לצד העובדה המצערת שליל פשוט לא שרה טוב מספיק. כן, היו תווים נהדרים, אבל אז היו תווים נוראיים, כשהנורא מביניהם היה האחרון.

כריס עשה בדיוק מה שהיה צריך לעשות - הוא לקח את השיר למקום אחר לגמרי מהמקור, באווירה א-לה- קרלוס סנטנה (כפי שפאולה השכילה לאפיין בפיכחות וברהיטות לא אופיינית שמתחילה כמעט להטריד) ובעיבוד השונה הזה, הצליח להציג לראווה את הלב של השיר. ווקאלית, הוא לא הפיל אותי, אבל זה היה ביצוע מאד חכם, מאד רגיש ובעיקר מאד מדויק. נכון לעכשיו הוא הפייבוריט למעמד "האיש שיפסיד לאדם למברט בגמר".

הייתי אומר שנמאס ממנו, אבל קוראי הטור יודעים שנמאס לי ממנו עוד מהשבוע הראשון. יש לו קול מעולה והוא מעולם לא עשה בקול הזה שום דבר מעניין. גם הפעם. הוא זמר הקריוקי (כמו שהשופטים אוהבים לדקלם) הטוב בעולם, אבל ההופעה שלו לא היתה יותר טובה משל ליל ראונדס (מיושנת ולא מעניינת, אם כי לשיר הוא יודע). הכי עצוב זה שההפקה בעדו בעיקר בגלל העובדה הזו – הם יוכלו לעשות איתו מה שבא להם באולפן. אבל לסיימון נמאס בדיוק כמו לנו.

שבוע שני ברציפות בו העיבוד של השיר של אליסון לא עושה לי אדם למברט באוזן, אבל ווקאלית, היא ממשיכה להיות מדהימה. במובן הזה, היא ההיפך מכריס השבוע, בכך שהיא חזקה איפה שהוא היה מעט חלש וחלשה היכן שהוא היה חזק (העיבוד אל מול השירה). מצד שני, היא בת 16. עצם העובדה שהעיבוד היה החלטה שלה, מרשימה בשלב הזה. לפחות היא מנסה להיות יצירתית ותחשבו מה ייצא ממנה עד גיל 20.

בשבועות האחרונים, אדם בנה לעצמו תבנית: שבוע פרוע, שבוע רגוע. הוא הרבה יותר טוב ברגועים, אבל היות והוא כמעט מושלם ומוכן להקלטות, אז אפשר להודות שגם בפרועים הוא מעולה. שתי ההופעות הטובות ביותר שלו – "Mad World" ו"Tracks of My Tears" היו בביצועים שקטים. הביצוע הזה, שמעולם לא נשמע ככה בשום צורה ו/או גרסה שלו, היה מעט חלש לעומת השניים האלו – ועדיין – החלש של אדם הוא הכי חזק של השבוע.

אה, אה, אה, אה... זה לא היה משהו. כן, הוא סבל במידת מה מכך ששר מיד אחרי אליסון ואדם, אבל זה בדיוק העניין: מאט מוכשר מאד, רק פחות מוכשר מהדרג העליון בתחרות. ההופעה עצמה היתה אנרגטית ודי מהנה, אבל לא מבריקה. והכובע הזה... אלוהים אדירים. בפעם האלף, אתה לא ג'סטין טימברלייק. אתה חיקוי בינוני של ג'סטין טימברלייק.

אנופ שר לא רע - חוץ מהתו האחרון הנורא - אבל נראה לי שהוא פשוט התעייף והעובדה שהשופטים הודיעו לו שהוא חייב לשיר בלדות הרגה אותו. הוא היה חייב להתפרע כאן. קארה חשבה שהוא היה במיטבו. סיימון חשב ההיפך. עם מי אתם חושבים שהקהל הסכים?

הכוריאוגרפיה של פאולה – 8. מכיוון שהיא שפויה כמעט לגמרי בעונה הזאת (במידה מטרידה, כבר אמרנו?), טוב מצד ההפקה שנתנה לנו נושא אחר לדבר עליו: הופעת הקבוצה, עם כוריאוגרפיה מהאשה שתמיד היתה טובה יותר בריקודים מאשר בשירה. והאמת, היה לא רע. מצד שני, אנופ נראה כמו מגה-ערס. מה זה היה?

ה'תשכבו כבר' של ריאן וסיימון - 6
במשך תוכנית וחצי, נראה כבר שלא יהיה כלום, אבל הדיון סביב מגושמותו של דני החזיר אותם קצת לתלם. עדיין, נראה שההפקה קצת לוחצת על השופטים וריאן להיות ענייניים יותר, במיוחד בתוכנית ההופעות.

המתחרה השנוא ביותר על המדור מאז ומעולם. מפסיד הגמר מהעונה הקודמת, דיוויד ארצ'ולטה. עדיין לא יודע ממש להופיע, עדיין לא יודע להתראיין ולמרות שהוא מקסים וחמודי ומתוקי, הוא עדיין מעצבן בטירוף.

הבוטום 3: ליל ראונדס, אנופ דסאי ואליסון אירהיטה

עם אמריקאי יקר, אתם הולכים כאן על קרח דק. דק מאד. אין מצב שאליסון צריכה להיות קרובה להדחה, לא ביקום בו דני ומאט עדיין כאן. תתעשתו, לפני שיהיה מאוחר.

צריכים לעוף: ליל, אנופ (ומאט ודני)

עפו: ליל ואנופ

בשבוע הבא, Rat Pack: סינטרה, סמי דיוויס, דין מרטין. שוב הולכים רחוק מדי לעבר, אבל לפחות השירים יהיו טובים.