ציפורן חודרנית

"וולברין" הוא סרט סופר גיבורים רע. הבימוי שלו חסר ייחוד ו/או מעוף. התסריט שלו ילדותי, מטופש ומלא קלישאות. האפקטים שלו מכוערים. ולהוציא קטע נחמד שמכיל אופנוע והליקופטר (ושנכלל בטריילר של הסרט), גם האקשן שלו רפטטיבי, עקר וידידותי למשפחות ברוכות ילדים (במובן הרע של המילה).

הוא עלה משהו כמו מאה וחמישים מיליון דולר, ובכל זאת, הוא מצליח להיראות זול. הוא נמשך פחות משעתיים, ובכל זאת, הוא נותן תחושה שאורכו כפול מזה. למעשה, ההישג הכי גדול שהסרט המעפן הנ"ל יכול לרשום לעצמו, היא העובדה שאפילו "אקס מן 3", המבולבל והמחופף, משתפר פלאים בהשוואה אליו.

זה קצת חבל, כי שלושת סרטי האקס-מן (ובמיוחד השניים הראשונים, שאותם ביים בראיין סינגר) הראו כמה פוטנציאל קיים בדמותו של המוטנט הקשוח, השכחן והציניקן. זה שניחן בידי מספריים העשויים מהמתכת הכי חזקה בעולם (אדמנטיום, למקפידים). זה שלעיתים קרובות נותן את הרושם שכך היה נראה קלינט איסטווד אילו היה גיבור על.

בסרט הראשון – שהפך את יו ג'קמן לכוכב - פגשנו אותו הולך מכות בתוך כלוב הממוקם במסבאה סליזית באמצע שום מקום. בסרט השני עקבנו אחריו בעודו תר אחר שורשיו, ומתמודד עם הממצאים. בסרט השלישי, באורח טרגי, הוא נאלץ להרוג את ג'ין גריי - האישה שכה אהב. ועכשיו? עכשיו החליטו שהגיע הזמן לספר לכם את הסיפור שלו, מההתחלה. איך הוא הפך לוולברין וכל זה. למרות שכבר די סיפרו את הסיפור הזה בעזרת פלאשבקים בסרט השני. למרות שאחת האטרקציות המרכזיות בדמות שלו הייתה מידת המסתורין שאפפה אותה.

בכל מקרה, הכל מתחיל מתישהו במאה התשע עשרה, כשג'ימי לוגאן, הילד החולני, מצמיח לפתע טפרים מהידיים והורג בטעות את אבא שלו. אופס.

כתוצאה מכך, הוא נאלץ לנוס, ואחיו למחצה, ויקטור (שזכה גם הוא להיוולד עם ציפורניים קטלניות), נס איתו. מנוסתם מובילה אותם לכותרות הפתיחה המגניבות של הסרט, שמראות כיצד השניים (שגדלו והפכו ליו ג'קמן ולייב שרייבר) נלחמים בכל מלחמותיה של אמריקה – החל ממלחמת האזרחים, וכלה במלחמת וייטנאם.

סיקוונס סוחף זה - שלא מתקשה להיות החלק הטוב בסרט – מדגים כיצד זוועות שדה הקרב הופכות את ויקטור (שרייבר) לפרא אדם שנהנה להרוג, וכיצד לוגאן (ג'קמן) בעל המצפון מנסה לדאוג לכך שהוא יתנהג יפה.

אך הניסיונות של לוגאן לא ממש צולחים. ויקטור צמא הדם משתולל, הורג כמה אנשים שהוא לא אמור להרוג, ועד מהרה, השניים מוצאים את עצמם מול כיתת יורים. אבל הם לא מתים כשיורים עליהם. למה? כי הם מוטנטים בעלי יכולות ריפוי שלא מן העולם הזה. זה למה.

כתוצאה מחוסר היכולת שלהם למות, השניים מגויסים ליחידת עלית סודית של מוטנטים שאותה מנהיג איש צבא לא אמין בשם סטרייקר (ב"אקס מן 2" גילם אותו בראיין קוקס. כאן מגלם אותו דני יוסטון, בנו של הבמאי האגדי המנוח).

אבל לוגאן הוא בחור רגיש – יש שיאמרו שמאלני יפה נפש, אפילו - ולהיות ביחידת עלית ולהרוג אזרחים חפים מפשע, מסתבר, זה לא בדיוק הדבר שהוא הכי חושק בו בעולם הזה. בעיצומה של סיטואציה מפוקפקת מבחינה מוסרית הוא מחליט להפנות לחבריו עורף, לתלוש את הדיסקית שלו מהצוואר, ולהגיד לסטרייקר "לא עוד".

קפוץ קדימה כמה שנים, והגיבור שלנו חי חיים שלווים ביערות קנדה עם אישה יפה וכנועה. למחייתו הוא עובד כחוטב עצים, והכל נראה מעולה. עד שויקטור, שמאוד לקח ללב את העובדה שאחיו למחצה פרש מהיחידה, מגיע לאזור כדי לעשות בלגן ולגרור את הגיבור שלנו בחזרה לחיים האלימים שנטש. מפה לשם, לוגאן נגרר. בדרך הוא גם הופך לוולברין ורץ קצת ערום ביער.

כאמור, "וולברין" הוא קשקוש. בניגוד לשני סרטי ה"אקס מן" הראשונים, שמאוד התאמצו להיות מקוריים, רציניים ואיכותיים (ושנגעו בקצות האצבעות, בין השאר, בפוליטיקה, בשואה, בהומוסקסואליות, במעמדו של האחר בחברה וכיו"ב), ובניגוד ל"אקס מן 3", שהיה הרבה פחות מקורי, רציני ואיכותי, אבל הצליח איכשהו לסגור את הטרילוגיה באופן מכובד (דגש על "איכשהו"), הפריקוול שלפנינו הוא סרט נקמה סתמי ושכיח. ועוד כזה שלא הולך עד הסוף.

למרות שזה אמור להיות המופע של וולברין, יותר מדי שחקני משנה מתרוצצים כאן בין העיניים. מלבד המוטנטים המציקים מיחידת העלית של סטרייקר (קוריאני זריז, ראפר קאובוי חובב אובמה שיכול לעשות לעצמו Teleporting, ראיין ריינולדס שממחזר את השטיק שלו מ"בלייד 3" בתור אשף חרבות בעל פה גדול, ושני שחקנים מ"לוסט" שמשלימים הכנסה), יש כאן גם כמה דמויות חדשות שהחנונים יזהו מיד (כמו גמביט ואמה פרוסט, למשל), וכמה דמויות שפגשנו בסרטים הקודמים (כמו סייקלופס, למשל). אבל אף אחת מהן לא מותירה חותם, ואף אחת מהן לא באמת תורמת כלום, וקשה שלא לחוש שהסיבה היחידה שדחפו אותן לכאן מלכתחילה קשורה לרצון החזירי של המפיקים (עליהם נמנה ג'קמן) לעשות עליהן קופה עתידית (חכו, זה יקרה מוקדם ממה שאתם חושבים).

ג'קמן השרירי (ויפה העכוז) כבר היה טוב יותר בתפקיד וולברין. ובסרטים הקודמים הוא גם היה רעב יותר. הוא אמנם מקבל מעט סיוע מבורך משרייבר (שעשה תפקיד דומה ב"התנגדות", שם גילם את אחיו צמא הדם של דניאל קרייג) ומיוסטון המהימנים תמיד. אך למרות שניכר שהשניים מתמסרים לטמטום שנדרש מהם בשמחה רבה, אף אחד מהם אינו רוברט דאוני ג'וניור. וחמור מכך, החומר שאיתו הם נאלצים לעבוד הוא לגמרי ליגה א'. במלים אחרות, זה לא בי מובי, זה זי מובי.

אין טיפת היגיון במהלך העלילתי המסורבל להפליא שבמהלכו הופך לוגאן לוולברין. שלא לדבר על כך שויקטור כבר הופיע ב-"אקס מן 1" (בתור סייברתות'), ועד כמה שזכור לי, שם הוא בכלל לא הכיר את לוגאן/וולברין וכלל לא דובר על כך שהם אחים למחצה (ושם גם בכלל גילם אותו שחקן אחר). שלא לדבר על הטוויסט האווילי, המפגר וחסר הכבוד לצופה שצץ בגרנד פינאלה (מה שהופך את הסיומת מבלתי מספקת בעליל, למגוחכת למהדרין). או על העובדה שלוגאן וויקטור לא מפסיקים לתקוע את הטפרים שלהם עמוק אל תוך הקורבנות שלהם, ואחד אל תוך השני, וזאת מבלי שנראה ולו טיפת דם אחת לרפואה (PG-13, בכל זאת).

אחרי שהקיץ הקודם הביא לנו את "איירון מן" היעיל והמבדר ואת "האביר האפל" המופתי, ואחרי ש"השומרים" השאפתני כיוון לאחרונה אל הירח, "וולברין" האהבל בעיקר גורר את הז'אנר חזרה לתקופה האפלה של "דרדוויל", "אלקטרה" ו"בלייד 3". וזה קצת חראם, כי כבר קיוויתי שלא נחזור לתקופה המסריחה הזאת יותר לעולם. מזל שבשבוע הבא עולה "סטאר טרק" המעולה, ואפשר יהיה להניח את הכישלון של ג'קמן וחבריו במקום הראוי לו (הפח) ולא לחשוב עליו יותר אף פעם.

תיקון טעות: בשבוע שעבר נכתב במדור זה שרורשאך ואוזמנדיאס היו חברים ב-"Minutemen". לא היה ולא נברא. תודה לקורא העירני אלן מור, על כך שהעמיד אותי על טעותי.