הקרחון השוודי: פיטר סטורמר - נו, ההוא מהזה

פיטר אינגבר רולף סטורמר נולד ב-1953 בשוודיה והחל את דרכו האומנותית בתאטרון הלאומי השוודי, שם השתלם -11 שנים. סטורמר אמנם התגלה כבר ב-1986על ידי הבמאי המוערך אינגמר ברגמן בסרט "פאני ואלכסנדר", אולם רק מאז שקיבל את אזרחותו האמריקאית ב-1990 הוא החל לשרוף את המסך.

בין השאר יכולנו לצפות בו ב-"רופא במלכוד", "לידה", "לחישות מלחמה", "ימים מכורים","קרקס של פושעים", "מלון מיליון הדולר" ו"האחים גרים" של טרי גיליאם. לסטורמר חוש קומי מעולה שמופגן מדי פעם (בדמויות בהן אפשר וצריך) וכשרון מעולה למבטאים, שעוזר לו להיות מלוהק לתפקידים של גרמני ("ביג לבובסקי"), צרפתי ("שוקולד"), רוסי ("ארמגדון") ושוודי ("דו"ח מיוחד", כי שפילברג היה חייב להתחכם ולבחור דווקא את מוצאו האמיתי). אפילו איטלקי הוא שיחק בסדרה "נמלטים". גובהו וחזותו הזרה משיגים עבורו לא פעם את תפקיד הנבל, כמו למשל ב"פארגו", שם הוא בקושי מדבר אך משאיר רושם אדיר (כשהוא טוחן את סטיב בושמי לגרגירים). הוא עצמו מעדיף שלא לראות את עצמו בסדרות ובסרטים ויש לו אפילו לייבל בשם "StormVox".

לינדה הנסון (סנדרה בולוק) נשואה פלוס שתי בנות, יושבת בביתה כאשר שוטר דופק על דלתה ומודיע לה בצער, שבעלה ג'ים (ג'וליאן מק'מאהון) נהרג בתאונת דרכים. אלא שיום למחרת, מתעוררת לינדה לצד בעלה במיטה והכל כאילו לא היה. בימים הבאים מזגזגת לינדה בין שתי המציאויות הללו, עד לכדי התמוטטות עצבים. "תחושה מוקדמת" הוא סרט מאוד דתי, במובן הזה ששני המטפלים לכאורה, שמנסים לעזור ללינדה הם האב קנדי (ג'וד צ'יקונלה) שמקשיב ומייעץ לה פשוט להאמין ומן הצד השני של הספקטרום נמצא ד"ר רות' (סטורמר) שפשוט מאשפז אותה בכפייה. ד"ר רות' הוא דמות די סמלית ושולית בסרט, אך אנו לא זקוקים להרבה יותר משפם ומבטא לא ברור בשביל להבין שהוא מהרעים.

את סיפורו הפתלתל של ג'פרי "הדוד" ליבובסקי (ג'ף ברידג'ס) כולם מכירים ואלו שלא ייאלצו לצפות בסרט (ומיד!). זה משאיר לנו מקום להתעכב על דמותו של אולי קונקל (סטורמר) הניהליסט, הידוע גם בשמו המקצועי (מתקופת הפורנו שלו) קארל האנגאס. האחים כהן הם חברים טובים של סטורמר עוד מהתקופה ששיחק ב"פארגו" ו"ביג לבובסקי" הוא מופת של פיתוח דמויות קטנות ולאו דווקא משמעותיות. אי לכך אנו למדים כי לאולי חיבה לחיות מחמד ("Nice Marmite"), הוא חבר/יוצר בלהקת הטכנו-פופ אוטובאן (פרודיה מבריקה על קראפטוורק) והוא מנהיג כנופיה בת שלושה חברים בלבד של בריונים גרמנים שלא מאמינים בכלום ("We believe in nothing Lebowski, nothing!!"). למרות איומיו לחתוך לליבובסקי את הג'ונסון, הוא וחבורתו לא יוצאים מהסיפור הזה כאשר ידם על העליונה.

"דו"ח מיוחד" מתחיל כהבטחת מדע בדיוני מופרעת (בכל זאת סיפור של פיליפ קיי דיק), ממשיך כסיפור מתח ונגמר - הרבה לפני הסרט – בפתרון סטייל אגתה כריסטי מיותר, שמשפיע לרעה על ההמשך וגרוע מכך, מקרין גם על התחלתו. למרות זאת, מדובר בבמאי מאוד מנוסה שמבין דבר או שניים במדע בדיוני ואפשר וצריך לחפש ולמצוא אי אלו נקודות אור פרושות על פני העלילה המאכזבת. אחת מהן, היא ללא ספק דמותו של סולומון אדי (סטורמר) המדען השוודי העצמאי שמחליף לגיבורינו אנדרטון (טום קרוז) את העיניים, כדי שהרשויות לא יוכלו למצוא אותו. על אף שאנחנו לא מבלים יותר מדי זמן עם הד"ר, אנו בכל זאת זוכים לראותו מקנח וואחד מוחטה מגעילה עם הידיים שלו ("אל תדאג, אני הולך לדחוף לך כל כך הרבה אנטיביוטיקה, שדברים כאלה ממש לא ישנו") ואף תוהים מדוע הוא מחזיק סנדוויץ' דאשתקד במקררו. דמותו של ד"ר סולומון אדי נולדה ללא ספק בכדי לעשות לנו קצת מצחיק אחרי חצי שעה של מרדפים ואקשן. בסרט הבא לעומת זאת, האתנחתא הזו נחוצה הרבה יותר.

אסטרואיד ענק הולך להשמיד את אמריקה (והעולם) ולאחר שמומחה הקידוח הארי סטמפר (ברוס וויליס), עובדו אי ג'יי פרוסט (בן אפלק), בתו גרייס (ליב טיילר) וצוותם גומרים למצוץ לעצמם, הגיע הזמן לנסוע לחלל ולהציל את אמריקה (והעולם) בקצב של שוט חדש כל ארבע שניות. בתחנת החלל אנו פוגשים את לב אנדרופוב (סטורמר), קוסמונאוט שנמצא מזה זמן מה לבדו בחלל. מבלי להגיד מילה רעה על הסרט - להפך "ארמגדון" הוא אחד הסרטים המצחיקים של העשור הקודם - אפשר לומר שדמותו של אנדרופוב היא גרגר אבק של קומדיה מודעת, בתוך סופת חול פלנטרית של פטריוטיזם אמריקאי קצבי, שמטרתו כנראה היתה לאו דווקא להצחיק. סצנת קולנוע קלאסית מתרחשת לקראת סוף הסרט, כאשר אנדרופוב נוטל את מפתח הברגים, מניף אותו באוויר וצועק: "This is how we fix problem in the Russian space station!".