"כל מה שאני עושה הוא טכנו"

אגדת הטכנו מדטרויט ג'ף מילס מגיע מחר למסיבה באומן 17 בתל אביב. ניב הדס הרים לו טלפון לבדוק מה הוא מתכנן לנו

ניב הדס

שלום ג'ף מילס

שלום.

עוד בוואלה! NEWS

מחשבון הבקבוקים: לאנשים שנמאס להם להיות פראיירים

לכתבה המלאה

לא ראינו אותך כאן 9 שנים, הכל בסדר איתך? למה אנחנו צריכים לצפות ממך?

הכל מצוין. אני בדיוק במלון קוסט בפריז (ההשראה למלון מונטיפיורי – נ.ה). למה אתם צריכים לצפות? אתה יודע, אני הולך לנגן לכם – אה - טכנו.

מה זה בכלל אומר היום טכנו? לכל אחד יש הגדרה אחרת

טכנו זה לא צליל כזה או אחר, זו הגישה שאיתה אתה מגיע ליצירה של מוזיקה אלקטרונית. אני, כדטרויטי, ספגתי את זה בירושה. כל מה שאני אעשה – לא רק בתחום המוזיקה - הוא טכנו.

בסדר, אבל זו גם קצת קלישאה כבר, לא? איזו חומת ביצורים דטרויטית מול כל השינויים שקורים מסביב

לא חושב. טכנו זה משהו שורשי בדטרויט. מי שלא גר בעיר לא יכול להבין עד כמה זה עמוק. התפתחה כאן תוך 25 שנה מסורת שנכנסה לורידים של העיר והיום היא לא יכולה לנשום בלעדיה. כשחושבים על זה הטכנו התחיל בדטרויט עוד לפני חואן, דריק וקווין.

עם מוטאון?

אתה מפספס את הנקודה כשאתה מחפש מקור ספציפי. כולם מחפשים איזו נקודת התחלה להיאחז בה כדי שיוכלו להגיד ש"כאן הכל התחיל", אבל זה לא ככה. יש כאן כל כך הרבה גורמים מנטאליים, תרבותיים, פסיכולוגיים וטכנולוגיים, שאי אפשר לצמצם את הכל לאיזה מפץ גדול. אם תלך ברחוב בדטרויט, כל אדם שתפגוש קשור בצורה זו אחרת לטכנו. או שהוא מפיק, או שהוא מתקלט, הוא שהוא רוקד, או שהוא מכיר מישהו מתוך התעשייה. זו ירושה שעוברת כאן מדור לדור.

ויש דור חדש?

אתה לא מאמין איזה דור גדל עכשיו. אני שומע דברים שילדים בני 16-17 עושים ומתרגש. הם ספגו טכנו כל החיים שלהם וזה פשוט יוצא מהם בצורה הכי טבעית שיש. יש היום המון שיתופי פעולה בין דוריים, שזה משהו מאוד משמח. כל מיני חבר'ה מהדור שלי עובדים עם דור העתיד ויש שילוב בין הגישות השונות ודורות שלכאורה אמורים להתנגש והמפגשים ביניהם מולידים דברים מרתקים.

זה אומר שדטרויט היא עדיין הלב הפועם של הטכנו? למרות הרנסנס של ברלין בארבע השנים האחרונות?

לטכנו אין בירה אחת. יש את דטרויט, כמובן, אבל גם את ברלין וטוקיו וברצלונה שעכשיו הכל קורה בה. טוקיו, למשל היא חוד החנית של הטכנולוגיה. שם כולנו קונים את הציוד, מתעדכנים בדגמים האחרונים של הסינתיסייזרים והמכונות תופים, או מוצאים כל מיני מכשירים נדירים, ישנים ומוזרים. גם הקהל בטוקיו הוא קהל שמבין טכנו, ולא רק מכיר טכנו. דטרויט היא עיר שבה המוזיקה נעשית. שם יש את מצבור הכשרונות הכי גדול והמסורת. ברלין היא העיר שבה חוגגים את הטכנו; שם יש את המסיבות הכי טובות שלא נגמרות וקהל שמגיב היטב. ועכשיו גם ברצלונה נוספה לרשימת הערים הזו. היא מתפתחת להיות עיר מאוד חשובה.

איך משפיע המשבר הכלכלי על דטרויט? באופן טבעי, בגלל שזו עיר שכולה סובבת סביב תעשיית המכוניות, היא נפלה הכי קשה.

כן, זה בעייתי. המשבר הזה פגע בנו קשה ואת התוצאות שלו אתה יכול להרגיש מיד – יש פחות כסף להכל. לשלם שכר לדי ג'ייז, לשלם כרטיס כניסה למסיבה או לקנות משקה בבר. דטרויט היא לא יוצאת דופן; אני מסתובב הרבה בעולם ובכל מקום מרגישים את הירידה הזו, שמתבטאת לא רק בחומר, אלא גם ברוח. לאנשים יש פחות אנרגיה ליהנות.

וזה משהו שמשפיע ישירות גם על יצירת מוזיקה?

בצורה הכי בנאלית – יש פחות כסף לציוד הקלטה.

בכל זאת אמורה להיות גם קצת אופטימיות בדטרויט בעקבות הבחירה של אובמה.

זה דבר גדול. שמונה שנים סבלנו עם בוש ועכשיו הגיע הזמן להכניס קצת היגיון בריא. זה היה הרבה יותר ממספיק. אובמה הוא האיש שבאמת יכול להוביל אותנו להיות האומה שהיינו רוצים להיות. אתה רואה את זה בפעולות הראשונות שהוא עשה כנשיא ובגישה שלו לדברים. יש לו עוד שלוש וחצי שנים להמשיך בתנופה הזו ולנו לנסות ולאמץ את העקרונות והערכים שמנחים אותו ושבגללם בחרנו בו.

החזון שלך שינה את התפישה של "מהו די ג'יי", אבל זה היה כבר לפני יותר מ-20 שנה. איך אתה שומר את החזון הזה רלבנטי לימינו?

יש כל מיני פרמטרים שעוזרים לי להיות דינמי ולנוע קדימה. בין אם זה אומר שאני מוסיף עוד פטיפון, או חותך יותר מהר את הקטעים, או מנגן אותם אחרת. זה גם מאוד תלוי במוזיקה עצמה. בעקרון אני משנה את הסטייל שלי בערך כל שנתיים-שלוש – פעם זה יותר מבוסס על הקטעים עצמם ופעם יותר על הטכניקה שלי שהיא זו שמשפיעה על איך שהקטעים נשמעים. עכשיו אני מנגן מוזיקה שהיא מאוד מינימליסטית בבסיס שלה – באופן כללי זה משהו שקרה לטכנו, כשלפחות צלילים נהיה יותר אימפקט – אבל גם מאוד מהפנטת. אני מנגן בעיקר קטעים שלי, שלא יצאו בשום מקום ויוצר מהם משהו שלא תשמעו בשום מקום אחר מתוקף העובדה שלאף אחד אין את הקטעים האלה ומכיוון שאף אחד, גם אם היו לו את הקטעים, לא היה מנגן אותם כמוני.

איך כל זה מסתדר עם בוטיק אופנה עילית שפתחת לפני שנתיים? גם הוא טכנו?

אתה לא מאמין כמה דברים שלמדתי בתור די ג'יי אני מיישם בבוטיק שלי. אופנה זה משהו שמרתק אותי מגיל צעיר מאוד. אני קונה המון בגדים ומתעניין ולומד את ההיסטוריה של כל מותג והאידיאולוגיה שמאחוריו, וזה אף פעם לא נגמר בסתם עוד חולצה. בעיקרון אני נוסע הרבה בעולם וכל עונה מביא לחנות פריטים נדירים וייחודיים, שמתאימים לקונספט שאני מתווה שם. הרעיון הוא כל הזמן להשתנות וכניסה לחנות שלנו היא כמו כניסה למועדון. היא מותירה בך רושם אז, ולא רק בגלל שיש בה מוזיקה אלקטרונית. כל שלושה חודשים אני מחליף את הקונספט של החנות ומחדש גם את הקולקציה שמורכבת מדברים שאי אפשר להשיג בשום מקום אחר וגם את האווירה בחנות עצמה. להרכיב קולקציה ולבנות קונספט זה משהו שדומה לבניית מועדון, או להרכבה של די ג'יי סט יותר משאפשר לחשוב.

יוצא לך לשמוע תוכניות ישנות של הוויזארד? (תכנית רדיו מיתולוגית של מילס באייטיז שבה הוא המציא מחדש את התקלוט)

ממש לא. יש מאות תוכניות של הוויזארד ולי יש כולה 12 מהן וגם להן אני לא מקשיב. אני יודע שיש הרבה מהן ברשת, אבל אני לא רואה טעם בלהקשיב לעצמך.

אין לזה ערך לימודי או נוסטלגי? לא מעניין אותך לשמוע כמה התפתחת והשתנית?

לא ממש. אני עסוק מדי בלהסתכל קדימה.


ג'ף מילס יתקלט מחר באומן 17, במסיבה משותפת לאומן ומועדון ברזילי, יחד עם דיפה, טובי ועופרי גופר, החל מחצות.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully