אני כן שם

למרות ש-"Together Through Life", האלבום החדש של בוב דילן, נשמע כמו המשך לצליל השורשי והמזוקק ב-"Tell Tale Signs", האוסף הארכיוני השמיני במספר שיצא רק לפני מספר חודשים, עטיפת האלבום מיד מסייגת את הרושם. פניו של דילן, על הבעותיהן השונות ורבות המשמעות לאורך ההיסטוריה, נעדרות אפילו מהשער האחורי, ובמקומן תמונה הרבה פחות ממוקדת, משלבת אלמנט רחב ואלמנט אישי – זוג, שמקרוב נראה כמו צמד גברים, מתנשקים במושב האחורי, העדשה מתמקדת בהם, אבל גם במרחבים שנשקפים מחלון המכונית. יש משהו מאוד מתגעגע, מאוד אולד פאשן, מאוד ראשוני, מאוד מפעם, בזוג שמתנשק במושב האחורי, אך הנופים המעט מופשטים מעליהם רומזים למסע קצת יותר כללי מעוד אלבום של שירי אהבה.

ודילן אכן אוסף לתוך המכונית הקטנה והישנה שהוא בדרך כלל משאיר בחניון הביתי אמנים מעניינים, שמוציאים ממנו אלבום (33 במספר) קטן אך עשיר בצליל, אינטימי אך לא אישי, אלבום שכאילו מנוגן בברים של ניו אורלינס ונע על הקו שבין רוק טקסני לבלוז ניו יורקי. אלבום שהוא המשך של משהו, אבל גם סוג של התחלה וגילוי של מעיין שירים חדש.

דויד הידלגו מלוס לובוס מפליא באקורדיון עם גרוב אמריקאי נודד, מייק קמבל מ-Heartbreakers מגרד עם הגיטרה צלילים שמזכירים את מייק בלומפילד; הצליל מהודק, השירים נגישים אך לא מתוקים כמעט בשום צורה – קאנטרי בלוז רוק'נרולי גס עם משקפי שמש, דילן בלי קרח. לקולאז' הזה מתווסף רוברט האנטר. האיש שחיבר יחד עם ג'רי גרסייה כל כך הרבה יצירות אדירות של הגרייטפול דד, חובר כאן לעט של דילן ב-10 מתוך 11 השירים – אולי שיתוף הפעולה הכי הדוק ואינטנסיבי של דילן עם אדם נוסף מאז העבודה שלו עם ז'אק לוי באלבום "Desire". דילן והאנטר כבר שיתפו פעולה בתקליט של דילן "Down in the Groove", אבל התוצאה הפעם הרבה יותר מוצלחת.

דילן מצייר את המילים שלו ושל האנטר במיומנות ודיוק כמעט כמו שגרסייה ידע לעשות. גם אם התוצאה הסופית אינה מאסטר-פיס, וזה מה שתמיד דורשים מדילן, מדובר בתקליט טוב, בחלקו טוב מאוד, עם כמה שירים מצוינים שודאי יזכו לחשיפה נוספת במקבצי הבוטלגים הבאים שיבואו אחרי "Tell Tale Signs". אספני דילן ודאי יגלו בו ממצאים מעניינים בחקירה הבלתי נגמרת שלהם, וכמו שאמרנו, גם כמה שירים מצוינים עם טקסטים טובים מאוד שכל אחד יוכל למצוא בהם קצת מכל מה שהוא מחפש בדילן – דיוקן של אמריקה היום ופעם, אלבום קאנטרי של שירי אהבה, אהבה שהיא מסע, מסע שהוא אהבה, לאיש, לאישה ולעוד כמה דברים יותר גדולים וכלליים, וגם קצת אירוניה, גיחוך וחמקמקות. בקיצור, תקליט של דילן.

המכונית הקטנה והישנה של דילן והאנטר, עוצרת בברים שהכי הייתם רוצים לפגוש אותם במרחבי אמריקה של פעם, ומביאה איתה סט של שירי רוק-בלוז קצרים, חדים, בעליי מאפייני פולק קלאסיים, ושחלקם נשמעים כמו קו שמחבר את הסגנון של "The Basement Tapes", "New Morning", ו-"Planet Waves" (שני הראשונים זכו להוצאות מחודשות במקביל לאלבום הטרי). שירים רזים שלא עושים יותר ממה שצריך, אבל במבט חודר אפשר למצוא בהם הרבה יותר.

האלבום נפתח עם פיסה קשוחה בשם "Beyond Here Lies Nothin", שמזכירה לי קצת את הפתיחה של הבלוזברייקרס עם ג'ון מאייל ואריק קלפטון, עובר לשיר שהצית את הלהבה של דילן לאותה שנה בה האלבום הזה הוקלט - "Life Is Hard" (נכתב במקור לסרט), ומיד אחר-כך מגיעה גרסה קצת קומית ל-"I Just Want to Make Love to You", מבוסס על הלחן של ווילי דיקסון הענק, אבל מילים שונות מאלו ששרו מאדי ווטרס והרולינג סטונס. המופע הקטן של דילן וחבריו למסע המשותף בחיים מתרומם עם השיר היחיד שדילן כתב לו לבד את המילים – "This Dream of You", שיר אהבה נחמד, מולחן היטב, ומזכיר במעט כמה שירים מרגשים של דילן משנות השבעים המוקדמות.

אבל האלבום הזה מגיע לשיא בשיר הלפני אחרון, עם "I Feel a Change Comin' On", שיר נסיעה קסום, עם גיטרה שנוסעת איתך ועם המחשבות שלך; בלדה עם מרחבים ולב פועם, ומשפטים שיושבים לך בראש הרבה זמן אחרי ההאזנה ו-ודאי תצטט אותם בפלרטוטים הבאים שלך עם העולם. הבלדה הנהדרת משביעה רעב למי שקצת מיצה את הבלדות הקודמות של דילן, וציפה כבר להנהן עם הראש מחדש. הטקסט הנהדר יכול בהחלט לפתוח את הסרט שיסכם בעוד כמה שנים את עידן אובמה. המילים כל כך מתקשרות לרוח החדשה שמביא איתו נשיא ארצות הברית, מעין המנון לאמריקה החדשה, שזוכה לחותמת עם " Im a-listening to Billy Joe Shaver/ And Im reading James Joyce/ Some people they tell me/ I've got the blood of the land in my voice". אני יותר נמשך לפן האישי בשיר, עם ציטטות נהדרות כמו "Well now what's the use in dreamin, you got better things to do, dreams never did work for me anyway, even when they did come true”. ציטטות על החיים, שלי, של דילן, של כולנו. החיים שלא חולמים כבר על מאסטר-פיס, כי יש דברים טובים יותר לעשות. כמו להוציא תקליט. עוד תקליט, עוד תקליט טוב. וממשיכים הלאה.


בוב דילן, "Together Through Life"
(NMC)