כריסטופר קולומבוס. תזכרו את השם הזה. בהחלט ייתכן שבקרוב הוא יעבור מטאמורפוזה סמנטית משמעותית וכבר לא יסמן אוטומטית את האיש שגילה את אמריקה, אלא את כריס קולומבוס, הבמאי של "הארי פוטר"; האיש שהולך לשבור את כל השיאים הקופתיים של ספילברג ושות'; הבמאי שהתגלה על ידי אותו ספילברג באמצע שנות השמונים ככישרון צעיר ומבטיח ועתה נראה כמועמד לרשת את התואר כבמאי הכל אמריקאי החדש. קולומבוס. הזאטוט שמכר את תסריטו הראשון בעודו תלמיד שנה שנייה ב-NYU. התסריטאי של "גרמלינז" ו"הגוניז"; הבמאי של "שכחו אותי בבית". קולומבוס. ההוכחה הניצחת שלכישרון והצלחה אין שום קשר זה לזו. ממש גיליתי את אמריקה.
לכאורה, מעולם לא היתה יצירה ספרותית מתאימה יותר לעיבוד קולנועי מ"הארי פוטר". תחשבו על זה - סדרה של ספרים המבוססת בעיקר על סדרת התרחשויות מופלאות ושלל גימיקים ויזואליים ומבטלת לגמרי כל עולם פנימי של דמויותיה. למעשה, כל מה שצריך כדי להפוך את "הארי פוטר" לתסריט הוא לחלק את אחד הספרים לסצינות ולהוסיף כותרות בסגנון "פנים. חדרו של הארי. לילה".
האמנם כך? לא ממש. אבל מתערב איתכם שככה בדיוק חשבו סטיבן קלובס, התסריטאי (שדווקא עיבד את התסריט ל"נערי הפלא" באופן מוצלח בשנה שעברה), וכריס קולומבוס, אליו התוודעתם בפסקה הראשונה. צחוק בצד, דווקא "הארי פוטר", שהוא מחד תופעה ספרותית מהחשובות של העשור, ומאידך - כנראה - סדרת הסרטים המכניסה ביותר מאז ומעולם, הוא סרט תפל, מקוטע, ומרגיש בעיקר כמו דפדוף רצוף בפרקים של הסיפור שכבר כולנו מכירים (צפייה בסרט מזכירה קצת את ההתקדמות בפרקים שמציעים מכשירי די.וי.די). ומדוע? בעיקר בגלל שהסרט הזה, שאורכו שעתיים וחצי, וקיצוץ של ארבעים דקות היה רק מיטיב עימו, הוא העתק כמעט מדויק של הספר שעל פיו נעשה.
אל תבינו אותי לא נכון. לפעמים זה תענוג לראות כיצד מתמודדים עשרות אנשי אפקטים ומומחי מחשבים עם צרכי משחק הקווידיץ' (שחקניו מעופפים על מטאטאים) ודרקונים רושפי אש, ו"הארי פוטר ואבן החכמים", מהבחינה הזו, עשוי לתפארת. הדבר הזה, שאורכו שעתיים וחצי, גם מצולם נהדר ומרהיב עין, ואפילו קולומבוס מורגש ביכולתו לביים ילדים באופן מוצלח במיוחד. אבל אין ביכולות האלה של האחים וורנר וכיסם העמוק ולו מעט כדי להקל מהבעייתיות של המבצע הראוותני הזה.
חג הודיה שמח. אני בטוח שמשפחת קולומבוס תחגוג השנה עם טרקי שמן במיוחד.
זבל כי ימלוך
28.11.2001 / 15:02