פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הכוכבים דולקים על אש קלינגונית

      עשרה דברים שמסייעים להפוך את "סטארטרק" לאופרת חלל יוצאת מן הכלל (כולל ספויילרים). ישי קיצ'לס נקודתי

      1. הפתיחה

      לא רק שג'ורג' קירק נאלץ להחליף את מפקד החללית שלו וליטול פיקוד על היו.אס.אס קלווין בזמן שזו מותקפת על ידי ספינת חלל רומולנית אימתנית וקטלנית שצצה לפתע מתוך חור שחור, הרי שבאותם רגעים ממש, בחדר הלידה של החללית, לגמרי במקרה, אשתו כורעת ללדת.

      הסבירות ששני אירועים דרמטיים וקיצוניים שכאלה יקרו בו זמנית אמנם איננה גבוהה, אך השילוב ביניהם – שמגיע לקתרזיס אדיר כשקירק האב נכנס למסלול התנגשות עם הספינה הרומולנית, מחד, וכשקירק הבן מגיח אל אוויר העולם על סיפונה של ספינת המילוט, מנגד – יוצר סיקוונס אופראי מלהיב ומרהיב, שניחן בקצב רצחני, ושמבהיר לצופים על ההתחלה שהם בידיים טובות. טובות מאוד אפילו.

      2. סאבוטאז'

      הסצנה שבה קירק הבן מעיף את אוטו הספורט הסיקסטיזי והאדום של אביו החורג מהצוק לצלילי הביסטי בויז עושה שלושה דברים. דבר ראשון: היא מזכירה לצופה את סצנת הפתיחה של "אינדיאנה ג'ונס וממלכת גלולת הבדולח" (זו עם המכרסמים הדיגיטליים) וגורמת לה להראות מגוחכת לגמרי. דבר שני: היא מזכירה עד כמה "סאבוטאז'" שיר גאוני. דבר שלישי: היא מצהירה ששנות השישים – העשור שבו ג'ין רודנברי יצר את "סטאר טרק" - נגמרו מזמן. רוצה לומר, או שתבינו שהגיע הזמן להתקדם, או שנעיף את התחת החנוני שלכם מהצוק.

      3. הקוביאשי מארו

      בסצנה זו קירק הבן (שכבר הספיק לגדול ולהפוך מפארם בוי לפראט בוי, להסתבך בקטטה בבאר, לחטוף מכות רצח, להכניס נייר טואלט לאף כדי לעצור את הדימום, ולהתגייס לאקדמיית החלל של אורט סטאר פליט) מצליח להביס את ה"קוביאשי מארו" - תוכנת סימולציה שאמורה הייתה להיות בלתי ניתנת להבסה (ושהופיעה לראשונה ב-"Star Trek II: The Wrath of Kahn").

      הדבר מוביל לכך שספוק (החנון מחודד האוזניים שיצר את התוכנה) מאשים את קירק ברמאות מהזן האקדמי. במהלך דיון בעניין בבית הדין המשמעתי ספוק נותן נאום יפה שבו הוא אומר שמפקד חללית אמיתי צריך לדעת לשמור על קור רוח גם כשהוא ניצב מול מוות ודאי. "אני לא מאמין במוות ודאי", עונה קירק לטענות של ספוק ביהירות אופיינית. אחלה מפגש ראשון בין שתי הדמויות הראשיות. ואחלה רפרנס לסרט שהיה עד לאחרונה הטוב בסדרה.

      4. "אתה חייב לראות את זה!"

      נגמרו הלימודים והסתיים זמן הסימולציות. עכשיו מתחיל הדבר האמיתי. קירק ו"בונז" מק'קוי (רופא בהכשרתו) יושבים על חללית ועושים את דרכם אל האנטרפרייז. מק'קוי מסתכל מהחלון ונפעם ממראה מעגן החלליות הענק והמרשים שאליו הם מתקרבים. באמת יפה. עוצר נשימה, אפילו. ח"ח למעצבים ולאנשי האפקטים.

      5. "תפתח את המצנח!"

      סיקוונס האקשן על מתקן הקידוח הרומולני (שכזכור, קודח חור שאל תוכו יוכנס "החומר האדום", שיגרום להיווצרותו של חור שחור, שיבלע את הכוכב ויגרום למותם של כל תושביו) מענג מאוד, וזאת מכמה סיבות.

      ראשית, יש את הבום העל קולי שנשמע כשהגיבורים שלנו נכנסים בצניחה אל האטמוספרה של וולקן, בדרכם אל מתקן הקידוח, ואני לא יודע מה איתכם, אבל אני עוד לא ראיתי את זה בסרט. שנית, יש את העובדה שאברמס וחבריו שומרים על המסורת הטרקית המבדרת שבמסגרתה החבר השלישי ב-Away Team תמיד מוצא את מותו. שלישית, יש את הקרב הקצבי ומסמר השיער שניטש בין קירק וסולו לבין הבריונים הרומולנים שמקדמים את פניהם. וגם צ'כוב, שמקרין את השניים חזרה לאנטרפרייז רגע לפני שהם נמרחים על הרצפה, יוצא תותח.

      6. כוכב הלכת וולקן נשאב אל תוך חור שחור

      כמו מעגן החלליות הענק, גם הפעם יש לצופה עסק עם עבודת אפקטים בעלת עוצמה שיוצרת אימג' בלתי נשכח. מאז שגראנד מוף טארקין הורה על השמדת אלדראן לא נהניתי כל כך ממותם של כמה מיליארדי בני אדם.

      7. וינונה ריידר מתה

      לא יודע למה, אבל גם הקטע הזה מילא את ליבי בשמחה.

      8. אלמנט הג'אר ג'אר

      אני לגמרי מבין את הצורך של המפיקים להכניס לסרט דמות חמודה שתדבר אל ליבם של הילדים. הבובות של הדמויות האלה נוטות להימכר כמו פיתות פושרות במוצאי פסח, וזה שווה להם הרבה מאוד כסף. ב"סטאר טרק" לדמות החמודה הזאת, שאמורה לדבר אל ליבם של הילדים ולגרום להם להתחנן להורים שירכשו עבורם בובה שלה, קוראים קינסר. מגלם אותה דיפ רוי (הקטנצ'יק שגילם את האומפה לומפות ב"צ'רלי וממלכת השוקולד"), והיא מתפקדת כסייד קיק של סקוטי, המכונאי הסקוטי שמדבר בפאנץ' ליינים מצחיקים למחצה (סיימון פג).

      רק מה? בניגוד לג'אר ג'אר בינקס – שגרם למאות מיליוני אנשים מבוגרים לפרוץ בבכי ושסייע להם להבין שג'ורג' לוקאס הוא אידיוט גמור - קינסר מופיע על המסך כל כך מעט זמן שאין לו שום סיכוי להעיב על ההנאה מהסרט. במילה אחת, הידד!

      9. ספוק פוגש את ספוק

      בזכות טוויסט תסריטאי שערורייתי, נועז ומבריק, לאונרד נימוי המלך זוכה להעביר את הלפיד לזכארי קווינטו המצוין. מרגש.

      10. זמן לצל"שים

      סצנת הסיום של הסרט – שלמעשה משחזרת את סצנת חלוקת המדליות בסוף של "מלחמת הכוכבים" (רק חסרה השאגה של צ'ואי) – גורמת לצופה לשאול את עצמו האם בסיכומו של עניין ג'יי.ג'יי אברמס הרוויח את הזכות להשוות את הסרט שלו לאחד מסרטי הטרילוגיה המופלאה ההיא. למרבה השמחה, התשובה היא כן, כן, כן. ככה עושים סאגה.