צ'ק ליסט

יש שלוש מסקנות משיחה עם שלושה די ג'ייז חתונות מובילים בישראל: 1. המוזיקה המזרחית ניצחה. 2. אם היא לא ניצחה, היא עדיין הכי מרימה את האווירה. 3. אבל אם תבקשו מהדי ג'יי בלי מזרחית, סביר להניח שהוא לא יסרב.

בכלל, נדמה שהקרב של המוזיקה המזרחית מול שאר המיינסטרים ובוודאי מול הרוק הישראלי, הגיע להכרעה בזירת החתונות. בנוק אאוט.

"פעם, כשזוג היה אומר לי 'אני לא רוצה מוזיקה מזרחית בחתונה, הייתי הולך איתו ואומר 'בוא נדפוק את המערכת'", מספר הדי ג'יי דני תובל, שהוא גם שותף בחברת "קליאנטה – החברה למוזיקה", המספקת שירותי מוזיקה לחתונות. "היום אני אומר שזו טעות. שווה להשתמש במוזיקה מזרחית באירוע מהמון סיבות, השאלה היא איך עושים את זה. הזוגות שמגיעים אלינו, הם זוגות שלא מצפים שהחתונה תהיה מזרחית מלכתחילה, אבל בתוך עמי אני חי. המוזיקה המזרחית חשובה לאירוע".

"לפי דעתי, מלכתחילה לא הייתה יותר מדי תחרות", מספר די ג'יי ג'רמי, ביום מוכר בחנות המוזיקה האנינה "קרמבו" בשינקין ובערב די ג'יי חתונות מצליח. "המזרחית היא קטליזטור להרים את כולם כי היא פונה לאנשים מבוגרים יותר".

"להגיד לך שחתונות בלי מזרחית לא מצליחות בכלל, זה לא יהיה נכון, אבל אני לא חושב שזה אישיו, כי המזרחית עצמה לא ממש מזרחית בגלל הרמיקסים וגם הפופ וההיפ הופ".

"המזרחית מדברת חזק השנה, במובן של שגרה", מספר הדי ג'יי הוותיק ערן ברנע. "זה שולט, לא משנה מאיפה, מה ומי – אי אפשר לברוח בזה, היום זה נהיה המיינסטרים. השכבה של משה פרץ, קובי פרץ – כל משפחת פרץ כנראה פשוט שולטים בעסק".

ברנע: "אני לא חושב שהאשכנזים הפסידו – אולי רק הרוויחו. זה רק מביא לקהל אנרגיות"

מלבד המוזיקה המזרחית, ברנע מצביע על טרנד נוסף במוזיקת החתונות, והוא הרכבים מוזיקליים שמתלווים לדי ג'יי עם נגינה חיה. תובל, לעומתו, טוען שגם ב-2009 אין באמת דבר כזה פלייליסט חתונה, אלא מקבץ להיטי העונה בצירוף הטעם האינדיווידואלי של כל זוג. "כל הזוגות באים עם אותה בקשה", מספר תובל, "והיא 'שכולם ירקדו'. אני משתדל לתת סוג של מענה לבקשה הזו, בכל שלב של האירוע – מהקבלה, הבופה, החופה ועד הסוף עם החברים".

תובל: "יש אבני דרך. אין אירוע בלי שיר של הביטלס, למשל. חייבים לשים גם מוזיקה לטינית, שמצליחה להעביר את המצב מהפסדובלה של הדודה לרגע שבו החברה הכוסית של הכלה מגיעה לרחבה. דיסקו סוונטיז תמיד הולך, ואחר כך להיטי העונה – 'Shine On' של R.I.O, 'ריקוד רומנטי' של ישי לוי הוא גם מאסט מבחינתי, כי זה השיר הכי חתרני שנעשה פה אי פעם. אבל יש גם מאסט הפוך, דברים שאי אפשר לשים יותר".

"ריקודי שורות, קלאב מד וכאלו. 'אין מקום אחר' של משינה למשל, הוא שיר שאי אפשר לשמוע יותר, "באה מאהבה" של יהודית רביץ, למשל, הוא גם כזה. פשוט אי אפשר לשמוע אותם יותר, זה כל כך נדוש וגם לקהל אין כוח לזה".

די ג'יי ג'רמי מסכים גם הוא שאי אפשר לשמוע יותר את "באה מאהבה", אבל בסיטואציה המביכה שבה הזוג הלא מעודכן מבקש – הוא לא יגיד לא. "מה לעשות שהם הכירו במסיבת סוונטיז, למשל, והם רוצים את 'I Will Survive' של גלוריה גיינור?", הוא אומר. "אני מעדיף שלא לשים את הדברים הנדושים כמו 'באה מאהבה', אבל לפעמים אין ברירה. אנשים לא מבינים שזה כמו עוגת גבינה מקולקלת במזנון של הכנסת – משביע, אבל עדיף שלא".

"בחתונות אין את האהבות שלי, בשביל זה יש את הברים והמועדונים. אני מנגן בשביל הזוג והאורחים ואם אני רוצה להכניס דברים שאני אוהב, אני עושה את זה בסוף הערב כשכולם שיכורים"

"אני לא יכול לשים את עצמי במקום שבו אני אומר 'את זה אני לא שם'", מסכים ברנע. "אני מנגן לקהל ברמת ה'טוב, אם הזוג המרוצה אז כולם מרוצים'. בכלל, אין דבר כזה מוזיקה שמורידה את האווירה באמת. יש ימים שגם השיר הכי מגניב לא מזיז אף אחד לרחבה וההפך. רק המזרחי עובד תמיד".