מה שהילדים אוהבים: המיקסטייפ הכי מעודכן באינטרנט

זה כבר ברור לכל שהילדים מתים על 8ביט, אבל בשום שלב לא תהינו על קנקנו של ה-16 ביט. איך מוח לא מפותח יגיב ל-8ביט נוספים? זה אולי נשמע כמו שאלה מסובכת, אבל ברגע ששומעים את גרסאות 16 הביט החדשות לשירים ישנים של הרפבליקה הכי שליוה, הכל מתבהר - כל עוד תזרקו על הילדים כפולות שונות של 8, הם ימותו על זה.

כמעט ולא הקדשתי זמן ל-"Still Night, Still Light", האלבום האחרון והדי מוצלח של Au Revoir Simone. ההתעלמות היחסית לא היתה מכוונת, פשוט הוא איכשהו נפל בין כל הריליסים והדליפות השונות ולא ממש הצליח להתבלט. מזל ש-"It's A Fine Line" עשו להן רימיקס, כי זה הזכיר לי כמה שצריך לחזור אליהן ולתקן העוול.

ה-Hood Internet מככבים פה לא מעט וזה בגלל שהם לא מפסיקים להוציא מש-אפים מעולים שממציאים את השירים שמרכיבים אותם מחדש. כבר שנתיים שמגיע להם לזכות באיזשהו פרס, אבל בגלל שהם רק זורקים רימיקסים לאוויר, ולא מתעדים את העשייה שלהם באלבומים מלאים - כמו למשל גירל טוק - הם נשארים אלמוניים ונטולי בלינג. אנחנו ננסה לשנות את זה ונעניק להם את הפרס הבא: האנשים שהופיעו הכי הרבה פעמים ב"מה שהילדים אוהבים" לשנת 2009. זה יוקרתי כמעט כמו הגראמי.

בגלל שבתיקון ופיצוי עסקינן, נזרוק למיקס גם את הרימיקס החדש של KTN לליידי סוברין, שממש הפתיעה כשהוציאה אלבום שבאמת יש סבלנות אליו והוכיחה לנו שהיא לא צריכה את דף ג'אם או הייפ בכדי ליצור מוזיקה טובה.

סוף סוף הגיע האלבום המלא של Ear Pwr והראה שזה לא כזה נורא להיות פוני של טריק אחד, בתנאי שהטריק הוא ערבוב מקורי של Twee ו8ביט.

על הנייר, "Dark Night Of The Soul" נשמע מדהים. דיינג'ר מאוס וספרקלהורס אחראים על המוזיקה ומארחים את בלאק פרנסיס, איגי פופ, ויין קויין, ג'יימס מרסר, נינה פרסון ואחרים, כשדייויד לינץ' אחראי על הצד החזותי. בפועל, קרה מה שבדרך כלל קורה בפרוייקטים מהסוג הזה והתוצאה מבולגנת, כשרק חלק מהשירים שווים משהו (בעבודה של לינץ' עוד לא צפיתי). אחד מהשירים המוצלחים בפרויקט - אם לא המוצלח בהם - הוא הופעת האורח של ג'וליין קזבלנקס, סולן הסטרוקס שמיום ליום נכנס עמוק יותר לדמות הקאלט המגניבה ביותר ברוק של שנות ה-2000.

הגיים עוד לא אכזב אותי - האיש הזה יודע לעשות חתיכת גנגסטה ראפ ולא שוכח גם להפיל את שירי הנוסטלגיה העדינים האלו - כמו הסינגל הנוכחי - שגורמים לי להזכר בילדות שלי בקומפטון, כשמכרתי סמים בפינת הרחוב, האזנתי ל-NWA ולדי ג'יי קוויק ויריתי ברגל של השוטר ההוא, שסתם שנא אותי כי אני שחור.

בי-סייד חדש של לילי אלן זה לא משהו שאפשר להתעלם ממנו, וגם אם היה אפשר, למה לנו?

רג'ינה ספקטור לוקחת צעד אחורה מהאלבום האחרון והנפוח שלה ומנסה לשחזר את הסאונד שגרם לכל אנשי האינדי בעולם ליפול לרגליה. מן הסתם, המרחק שלה מהריליסים הראשונים שהיא שחררה בהוצאה עצמית משמעותי; ועדיין, אין עליה כשהיא ככה עם הפסנתר, מעוותת את הקול בצורה שרק היא יודעת ושרה טקסט מעולה על כך שאף אחד לא צוחק על אלוהים למרות שאלוהים יכול להיות ממש מצחיק, היסטרי אפילו.

ברגע זה יש בערך אלף ילדים ששומעים את מה שאתם שומעים ומתים על זה. ככה זה ילדים, הולכים כמו עדר ולא שואלים שאלות. נראה לי שעל זה השיר המקסים הזה של מאט דאנקן - או לפחות ככה אני רוצה להאמין, תוך כדי התעלמות מוחלטת מרוב המילים שלו.

עוד שיר חדש של Eels בו E נמצא באווירה שמזכירה את הרגעים הטובים שנמצאים על האלבומים השקטים של בק.

סאנסט ראבדאון הוציאו אי.פי חדש בסדרת אלבומי התמונות של דייויד הורוביץ והמוזיקה שעליו מדהימה בערך כמו התמונות.

ישנם הרבה ויכוחים ברשת בקשר לדליפה של "The Eternal", האלבום החדש של סוניק יות'. בהתחלה, האיכות של הדליפה היתה ממש נמוכה, ואנשי הפורומים התווכחו בניהם אם אכן מדובר באיכות נמוכה או אם בכלל כך נשמעת הגרסה הסופית - כי הרי סוניק יות' "כאלו ניסיוניים" שיתכן והם הוציאו אלבום עם סאונד מתכתי של 96 ק"ב לשניה. עם הזמן הגיעו דליפות איכותיות יותר, אבל עדיין יש הטוענים כי מדובר בגרסאות לא סופיות.

אנחנו כמובן לא ממש נדע עד שנחזור עם הדיסק מהחנות (הפיזית או הדיגיטלית), אבל בינתיים, בואו נסגור את המיקסטייפ עם אחד מהשירים המוצלחים מהגרסה הטובה ביותר שמצאתי מהאלבום הזה, שנכון לעכשיו נשמע מעולה.